איך התחלתי להתעניין בנושא שימור מורשת? יתכן שזה קרה כבר בילדות. בשנות ה-70, כמעט מדי שבוע, נסענו כל המשפחה לטייל ברחבי הארץ. הגענו לקיסריה העתיקה, לבית שאן, לאנדרטת אלכסנדר זייד או לראש התבור. כשהטיול היה בעקבות התנ"ך, בעמק האלה למשל, זה היה מרגש במיוחד. מאז, כל פעם שאני צועדת בין אבנים עתיקות ומתבוננת בשרידי עבר, אני מדמיינת איך חיו כאן קודם ומנסה לזהות את רוח המקום.
אז החיבור שלי לנושא הוא כנראה עניין נוסטלגי או נקודה בזמן, במיוחד לאחר פרידה לעולמים מאמא. ויש גם את החשש מהשינויים החברתיים, הערכיים והאידיאולוגיים שמתרחשים אצלינו במדינה. הערכים שגדלתי עליהם נדחקים לשוליים ואני לא מוכנה לוותר עליהם. המחשבה שמלווה אותי בכל אלה היא – איזו משמעות יש לחיים שלנו כאן בישראל? אילו ערכים קריטי עבורי לשמר? ומה חשוב לי להעביר הלאה לדורות הבאים….
מה עוד קרה בתקופה האחרונה שהוביל אותי לעדכן את הבלוג שלי ולכתוב על נושא שימור מורשת? על כך ברשומה הפעם.
השנה השתתפתי בתוכנית מיוחדת שחשפה אותי לנושא השימור
מדובר בקורס "נאמני שימור אתרי מורשת" של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל יחד עם אוניברסיטת חיפה. התוכנית נותנת בסיס להתבוננות על המציאות, על העבר שלנו בארץ, על המצב בהווה וגם על העתיד מנקודת מבט של שימור ואתרי שימור: בעיקר שימור המורשת האדריכלית הפיזית, אך גם שימור המורשת הבלתי מוחשית – שימור תרבות.
התוכנית כוללת ארבע עשר ימי לימוד מלאים. מחציתם תיאורטיים ומתקיימים בקמפוס באוניברסיטת חיפה, והמחצית השנייה, מעשית, דרך סיורים באתרי מורשת ברחבי הארץ. סגל ההוראה האקדמית כלל מומחיות ומומחים בענייני שימור, גיאוגרפיה ואדריכלות וגם צוות בכיר מהמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
בצד הלומדים – פגשתי קבוצה נהדרת של אנשי ונשות מקצוע. חלק הגיעו מתחום האדריכלות וההנדסה, והיו גם אנשי חינוך, תרבות ורבים מתחומים נוספים. הגיוון הזה תרם ללמידה המשותפת ולהעשרה של כולם.
מעבר ללימוד העיוני, שהיה מרתק, פגשנו אנשי ונשות שימור שפועלים בשטח ולמדנו מקרוב על המאמצים שלהם ועל הפעולות המשפטיות, הארגוניות והמעשיות לצורך שימור המורשת העברית, החלוצית והתרבותית של הישוב בארץ ישראל.
זוהי נקודת הכניסה האישית שלי לצורך חקר והעמקה בנושא.
כעת, אני מחדשת את הבלוג שלי שעסק בעבר בנושא העירוניות, ומוסיפה לו את נושא שימור המורשת.
תודה למעין אלכסנדר שסייעה לי במעבר הדיגיטלי הזה. ולא, קלוד לא עזר לי כאן. מעיין הרבה יותר אנושית. תודה!
ומדוע הבלוג נקרא רוח המקום? Genius Loci
ג'ניוס לוקי – רוח המקום הוא מושג שפגשתי לאחרונה בתוך ספר מקסים בשם גנים בימי מלחמה שיצא לאור בהוצאת ספרים חביבה עלי – "תשע נשמות".
המתרגמת, אריקה מחיה, כותבת בדברי הפתיחה שלה: "גנים, אמונה ותרגום", על מושג עתיק הזה. על פי הרומאים, היא כותבת, כל מרחב נושא בחובו איכות מוחשית ולא גשמית, מעיין נשמה. לפי התפיסה הזו בכל מקום פיזי שוכנת רוח ספציפית שמאפיינת אותו, מבדילה אותו ממקומות אחרים ומקנה לו מהות ומשמעות.
מהי מהות ייחודית של אתר? מהי הנשמה שלו?
איך אפשר לזהות את רוח המקום?
וגם – למי חשוב לשמר אתרים ומקומות? מדוע ואיך הם עושים את זה?
בזה יעסוק הבלוג.
מזמינה אותך להיכנס לבלוג המחודש ולשוטט קצת… שם יש אפשרות להירשם ולקבל ישירות למייל שלך את הכתבות שאפרסם כאן.
בינתיים הנה קישור לפוסט שפרסמתי בנושא אנשי טאוס, בניו מקסיקו, וגם פוסט על הדרך בה מספרים סיפור מורשת מורכב – שימור אחוזת בלאמי בצפון קרוליינה. וכאן – פוסט על שימור בית הצייר אדוארד הופר בעיירה נאייק בניו יורק
להתראות במקום הבא, עפרה
רוח המקום 
כתיבת תגובה