תתארו לכם שמים כחולים, מזג אויר נעים ויבש, סביב מרחבים חצי מדבריים והרים בצבע חמרה. ברוכים הבאים לניו מקסיקו שבארצות הברית. המקום הזה מציע שלווה, מרחבים, היסטוריה, אמנות ואוכל מקסיקני אותנטי. ההרגשה היא שאנחנו הולכים אחורה בזמן.
תחילה נסענו לפואבלו של טאוס, כפר ילידי שקרוב לעיירה טאוס, כדי לראות איך גרו המקומיים באזורים אלה, בתקופות קדומות. זו היתה חוויה מיוחדת במינה. נכנסים למרחב הכפר ברגל, במרכז זורם נחל קטן וקדוש, מבני המגורים שם עשויים מחמרה, גזעי עצים ובוץ וערומים זה על גבי זה. הם מתוארכים לשנת 1,000 – 1,400 לספירה. בעבר הפתחים של הבתים היו על הגגות כדי להישמר מחיות טורפות ומהתקפות של אויבים מכפרים אחרים והכניסה אליהם היתה באמצעות טיפוס על סולמות. הפואבלו לא מחובר לחשמל ולמים גם כיום.
בשנת 1992 הכפר הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. זהו הכפר היחיד באזור שעדיין מתגוררים בו ילידים, ברצף, והוא לא ננטש במהלך השנים. כיום סטודנטים בני המקום, מובילים סיורים שמסבירים על התרבות, השפה והמורשת הייחודית שלהם, בני הפואבלו דוברי שפת הטיווה.
הכניסה לאתר ההיסטורי – בתשלום, הסיורים ניתנים ללא עלות. הבתים עברו מדור לדור בירושה (דרך האם). ברובם לא מתגוררים כיום אנשים, אבל בחלקם פועלות חנויות, בהן ניתן לקנות כלים ומזכרות שנעשו על ידי המקומיים וגם זו דרכם לשמר את האתר ולספר את הסיפור ההיסטורי שלהם.
אז יש לנו ילידים מקומיים "אינדיאנים מקסיקנים". מה עם המתיישבים האמריקאים?
אם כן, הפעם לפניך סיפור כפול: סיפורם של הילידים הראשונים, אנשי טאוס פואבלו, והמאמץ שלהם לשמר מורשת בת אלף שנה, וגם סיפור שתחילתו רק במאה ה-19, הסיפור של אתר מורשת לאומי בניו מקסיקו – בית ומוזיאון של קיט קרסון.
הבית של קיט קרסון
כריסטופר "קיט" קרסון היה חלוץ אמריקאי רב תהילה וכיום שנוי במחלוקת. הוא נולד בקנטקי בשנת 1809, עסק בציד לתעשיית הפרוות, חי בקרב האינדיאנים, השתתף במשלחות חקר כדי לעודד חלוצים אמריקאים להגיע למערב וכך התפרסם. סיפור חיו של קרסון עשיר, מפותל ומתועד.
קרסון מגיע לטאוס ומקים שם את ביתו בשנת 1825. תחילה הוא היה נשוי פעמיים לנשים אינדיאניות אבל בשנת 1836 לאחר דו קרב הירואי, זכה באשה מקסיקנית צעירה ויפה ונישא לה, היא מתה בלידת בתם.
בשנת 1842 הוא פגש את בתם של זוג מקסיקני עשיר, חוזפה חרמיו ונישא לה שנה לאחר מכן. נולדו להם שמונה ילדים והם אימצו וגידלו עוד מספר ילדים.
קרסון הצטרף בחייו לאגודת הבונים החופשיים. מבחינת שימור המורשת שלו – זה היה מזלו! מדוע? משום שאחת הלשכות באגודה הזו קנתה את הבית שלו בשנת 1909 , כארבעים שנה לאחר מותו, והיא מנהלת את הבית והמוזיאון עד היום. הבית משמש מוזיאון משנת 1950 והוכר כאתר מורשת לאומית כבר בשנת 1963.
תהליך השימור מתועד ומוצג לציבור
הבית של קיט קרסון נמצא ברחוב מרכזי בעיר העתיקה של טאוס. הבניין בן קומה אחת, בנוי סביב חצר פנימית ונמצא במצב פיזי מאוד עדין. הוא בנוי מלבני חמרה ובוץ בחזיתו עמודים קולונדות וגג לצל והוא נמצא בסכנת קריסה.
הביקור בבית ובמוזיאון הוא אחת האטרקציות המומלצות לתיירים בעיר טאוס. מלבד התכנים הישירים של הבית והסיפור המשפחתי, בביקור כיום אפשר להכיר את סיפור שימור המבנה עצמו. הסיפור הזה פרוש על לוחות הסבר בכניסה. המשמרים הקימו גם אתר אינטרנט ייעודי לתיאור תהליך השימור. ובאתר יש אודיו וידאו וטקסט לגבי המהלך כולו. זו מתנה ענקית לכל העושים במלאכת שימור.
מה למדתי מהתיאור שלהם? הכוח המניע את השימור היה התארגנות של קבוצה מתנדבת מחויבת לנושא – לשכת הבונים החופשיים. הם הקימו עמותה ייעודית לצורך תהליכי השימור. המובילים הגישו בקשה לתקציב שימור משירות הפארקים הלאומיים וקבלו מענק פדרלי בסכום של 750,000 $ (!) . התקציב שימש לסקר פיזי לצורך שימור המבנה, לייעוץ אדריכלי ולתהליכי שימור וניקוז החצר הפנימית כדי שהמים הנקווים של לא יפגעו בלבנים העדינות.
עיצוב מקום כאתר מורשת
הערכים והנרטיב. בשנים האחרונות עלו קולות שבוחנים מחדש את המורשת של קרסון כגיבור אמריקאי. יש חוקרים שטוענים שהוא היה אכזרי לאינדיאנים ועלו קריאות לבטל את מורשתו, כולל מאת בני טאוס פואבלו עליהם כתבתי בראשית המאמר.
הבונים החופשיים, שלקחו על עצמם לשמר את אתר המורשת, ערכו תהליך עמוק של הגדרת חזון ויעדים. מטרת השינוי שהם מובילים "להציג נרטיב היסטורי מלא, מדויק ומורכב יותר של האזור". ערכי הליבה והעקרונות המנחים שמובילים הם אותנטיות, הכללה ושותפות קהילתית: אותנטיות – מחויבות להצגת ההיסטוריה של איזור טאוס בצורה מרתקת, כנה ומדויקת מבחינה היסטורית. הכללה – שילוב קולות, היסטוריות ורקעים של אוכלוסיות מגוונות שהושפעו מההיסטוריה של המערב, כדי שכולם ירגישו מיוצגים. שותפות קהילתית – עבודה צמודה עם תושבי טאוס אוצרים וארכיונאים ניהול אחראי – שמירה על הידע, עמידה בסטנדרטים גבוהים של שימור.
"המפתח לשימור מורשת נמצא תמיד בידי בני אדם שאכפת להם"
הנגשה חינוכית ומולטימדיה. במוזיאון מספר אמצעי המחשה: סרט על חייו של קיט קרסון ומשפחתו, אפשרות לסייר בחדרי הבית, מוצגים חפצים אותנטיים ותקופתיים מוצגים בבית וממחישים את החיים במקום במאה ה- 19. תמונות בני המשפחה, ציורים, תעודות וכתבים מתעדים ומציגים את חייהם של בני המשפחה. התצוגה נותנת למבקרים תחושה קסומה של צעידה בעבר, אך היא די מיושנת והעמותה מעוניינת לחדש את המקום גם מבחינת הצגת התכנים והמוצגים.
התנדבות. המוזיאון הקטן לא נעזר במתנדבים לצורך הדרכה או קבלת פנים. העובדים בכניסה ובחנות המזכרות עובדים בשכר. אך הרוח החיה מאחורי הקלעים הם כמובן חברי לשכת הבונים החופשיים שמנהלים את העמותה.
תקציב ומקורות הכנסה. לאתר מורשת חייבים להיות מקורות הכנסה יציבים שיאפשרו המשך פעילות. הבית ההיסטורי הזה משמש גם מוזיאון וגביית תשלום על ביקור במוזיאון מהווה אחד ממקורות ההכנסה שלו 77,000$. מקורות הכנסה נוספים הם מענקים ותרומות 92,000$, מכירות בחנות המזכרות 16,000$ והכנסה צנועה מהשקעות. לפי המידע שאספתי סך כל ההכנסות השנתיות של העמותה הן 188,000 $. תקציב ההוצאות התפעוליות הוא 163,000 $. העמותה נמצאת ברווח קטן. תושבי טאוס זכאים להכנס בחינם למוזיאון – התיירים נכנסים בתשלום סימלי וצנוע.
לדעתי המפתח לשימור מורשת נמצא תמיד בידי בני אדם שאכפת להם. ואז נדרשים התארגנות, גיוס משאבים, ביצוע פיזי , הכרה במקום כאתר מורשת, ומחשבה איך לספר את הסיפור לדורות הבאים. כך זה נעשה בטאוס פואבלו, הכפר הילידי וגם בבית ובמוזיאון של קיט קרסון בעיירה טאוס, ניו מקסיקו.
איפה? טאוס פואבלו, ניו מקסיקו, ארה"ב
המקום: כפר ואתר מורשת טאוס פואבלו, https://taospueblo.com/
למי אכפת? לבני המקום, הילידים, ששומרים על המורשת, לאונסקו שהכריזה על המקום כאתר מורשת עולמית
רוח המקום: עולם עתיק וצנוע, עם שורשים חזקים והרבה גאווה
איפה? העיר טאוס, ניו מקסיקו, ארצות הברית
המקום: הבית והמוזיאון של קיט קרסון kitcarsonhouse.org
למי איכפת? הבונים החופשיים – סניף טאוס, ניו מקסיקו
רוח המקום: חלוצי המערב הפרוע שהשפיעו על עיצוב התרבות האמריקאית
רוח המקום 
כתיבת תגובה