זה היה יום סתווי, בהיר ומקסים. במרכז העיר, בכיכר שנקראת לאב פארק, נפגשתי עם שלוש נשים ישראליות צעירות שמתגוררות עם המשפחה שלהן בפרוורי פילדלפיה. הן לא מגיעות הרבה לעיר ולכן שמחו על ההזדמנות שיש להן להתלוות אלי לסיור.
אחת השאלות הראשונות שלהן היתה: האם פילדלפיה בטוחה? מה מצב הפשיעה כאן?
זו שאלה רלוונטית. כל יום בחדשות הבוקר אפשר לראות בטלוויזיה אירוע פשע מקומי חמור.
אבל התשובה לשאלה "האם העיר בטוחה?" היא: תלוי איפה.
פילדלפיה היא עיר בה גרים מליון ושש מאות אלף בני אדם, העיר השישית בגודלה בארצות הברית. היא מורכבת משכונות שכונות. במרכז העיר ובעוד מספר שכונות מחירי הדיור גבוהים מאוד ושיעור הפשע נמוך, בעוד בשכונות אחרות – מצב הפשיעה ממש חמור. דבר דומה ניתן לראות בתחום התשתיות העירוניות. יש אזורים מקסימים, נעימים, משגשגים, מושקעים ומתוחזקים בצורה מופתית ויש שכונות שלא תרצו למצוא את עצמכם עוברים בהן. הנה מפה אינטראקטיבית שמתארת את המצב
למעשה, יש פערים עצומים, העיר מחולקת.
עיר לעשירים ועיר לעניים: איך נוצרים פערים כאלה?
זו שאלה מטרידה הרבה אנשים בעיר, שאלה שדורשת בחינה ומחקר. לכן, שלושה מוסדות מדעיים בפילדלפיה – אוניברסיטת דרקסל, אוניברסיטת תומס ג'פרסון ומרכז המדעים של יוניברסיטי סיטי, הזמינו את ריצרד פלורידה, חוקר מוביל של שינויי דמוגרפיה עירונית לבדוק לעומק את המצב ולתת הצעות לפתרון הבעיה הזו.
דר' פלורידה מתגורר ומלמד כיום באוניברסיטת טורונטו, עובד עם ערים מרכזיות בארה"ב, מוביל דעה, כותב ומחבר שני ספרים: The Raise of the Creative Class שפרסם אותו, ו – The New Urban Crisis שיצא לפני שנה.
אחד היתרונות בעובדה שאני גרה עכשיו בחו"ל זה שמתאפשר לי להקשיב לאנשי מקצוע מובילים מתחום העירוניות ולפגוש אותם, מבלי שאצטרך לטוס, אלא לצעוד 20 דקות ברגל.
אז הלכתי לשמוע אותו יום אחרי יום (!) בשתי הזדמנויות שונות. היה מאלף, ואני מביאה לכם כעת את הדברים, כדי שגם אתם תוכלו ליהנות.
ריצ'ארד פלורידה נכנס לאולם באוניברסיטת פנסילבניה והוא נראה כוכב רוק. גבוה וגמיש, מחזיק את עצמו בנון שלאנט, לבוש בג'ינס ובסוודר, בלוריתו זקורה ומטופחת, שעון טוב וטבעת בולטת. הוא אקדמאי, חתיך לגמרי ונואם מיומן. פלורידה מדבר על המחקר שלו, ללא שקפים, לא מבזבז זמן על נתונים מעייפים, אלא על תהליכים ועקרונות והוא כובש את הבמה.
מסתבר שהיום לא צריך להיות רק חוקר טוב. צריך לדעת לדבר, צריך למתג את עצמך ואת הספרים והממצאים שלך כך שיזכרו אותם ושיעשו הדים, צריך לדעת לספר סיפור.
והוא יודע.
את המפגש הוא מתחיל בסיפור על הילדות שלו בניו ג'רזי, על כך שרצה לנגן בלהקה ולהיות כוכב רוק (באופן מסויים הצליח לו), שבא ממשפחת פועלים גדולה ממוצא איטלקי. הוא מספר איך התגלגל ללמוד תכנון ערים (לא הסתדר עם קדם רפואה), ועל הערים השונות בהן התגורר, לימד ועבד (פיטסבורג, טורונטו וושינגטון די סי ועוד). הוא זורק שמות של ראשי ערים, פרופסורים שפתחו לו דלתות ואנשי עסקים שהוא נמצא איתם בקשר.
וכל זה כהקדמה לדברים עליהם בא לדבר – עבודת המחקר שהוזמן לעשות ולהמליץ על דרכים להתמודד עם מצבה של העיר.
את ההכרה הציבורית ופריצת הדרך שלו עשה לאחר שבשנת 2002 פירסם ספר בו תאר את עליית המעמד היצירתי, חזרתו לערים והשפעתו עליהן.
מהו המעמד היצירתי?
אם בעבר הכרנו את מעמד הפועלים ואת הבורגנים, בעלי הממון (על פי מרקס לדוגמא), פלורידה זיהה מעמד חדש – המעמד היצירתי.
מי הם?
אלה "מוחות יצירתיים" שנמצאים בהיי טק, באקדמיה, ברפואה, במדעים ובאמנות. האקדמאים, המדענים, החוקרים, הרופאים, האומנים.
פלורידה מתאר את התופעה של עליית המעמד היצירתי ומסביר את חלקו בשגשוג הערים הגדולות בארצות הברית.
לאחר שדבריו עוררו הדים רבים, והוא הפך כוכב עולה שספג גם הרבה ביקורת, כיום הוא מדבר על משבר העירוניות החדש. לפני אסביר מהו המשבר החדש, הנה כמה מילים על משבר העירוניות הראשון…
מהו משבר העירוניות הראשון?
תחילתו של משבר העירוניות הראשון בשנות החמישים של המאה העשרים. התיעוש המסיבי גרם למרכזי הערים להיות עשנות ודחוסות. המפעלים משגשגים. מפעל מכוניות פורד למשל גורם למכונית הפרטית להיות מוצר נגיש לכל פועל. מוצרי צריכה אחרים, כמו שואבי אבק, מכונות כביסה ביתיות, מתפתחים והופכים גם הם נגישים לכל. בני מעמד הביניים יכולים לרכוש לעצמם מוצרים לשיפור החיים הביתיים.
כל אלה אלה הביאו לנהירה של מעמד הביניים להתגורר בפרוורי הערים בציפייה לחיים באויר נקי וסביבה נטולת עוני ולכלוך. עסקים ומשפחות נטשו את מרכזי הערים וככה נוצרה נסיגה משמעותית במרכזי הערים, הזנחה ועזובה ששיאם בשנות השישים והשבעים של המאה ה- 20.
בשנות האלפיים, כתוצאה ממעבר מכלכלת מתועשת לכלכלה פוסט תעשייתית, חל שינוי מהותי בשוק התעסוקה. אם בשנות החמישים בארצות הברית, עובדי הצווארון הכחול היוו מחצית מכוח העבודה, בשנות האלפיים, העובדים ממעמד הפועלים היוו רק חמישית מהמועסקים בשוק ואילו בני המעמד היצירתי היוו שליש ממנו.
לפי הממצאים שמביא פלורידה, מאז שנות ה – 2000, במקביל למעבר מכלכלה מבוססת תעשייה לכלכה פוסט תעשייתית, מבוססת ידע ומיחשוב, אנשי המעמד היצירתי עובדים במרכזי הערים וחוזרים להתגורר בהן. הם מפיחים רוח חיים חדשה במקום וסגנון החיים שלהם משפיע על אופי השכונות בהן הם מתגוררים.
איך משתנה אופי של שכונה בעקבות כניסת המעמד היצירתי?
פלורידה מצא שכאשר נכנסת אוכלוסייה מהמעמד היצירתי לשכונה עירונית מוזנחת יחסית, היא מביאה לשגשוג. אנחנו מתחילים למצוא במקום בתי קפה, גלידריות, מרכזים ליוגה, ברים ומסעדות טבעוניות ומעודכנות. בני המעמד היצירתי ירצו שיהיו בסביבתם שבילי אופניים וגנים ציבוריים נאים והם פועלים לשם כך.
בני המעמד היצירתי משפעים על העיר.
אבל מסתבר שלא רק לטובה.
בהתחלה הכל היה נראה טוב ויפה. העיר מתייפה, התשתיות משתפרות, ההכנסה של הציבור עולה.
העניין הוא, אומר פלורידה שאף אחד, גם לא הוא עצמו, לא חזה את ההשלכות הקשות לערים עם כניסה של המעמד היצירתי: ג'נטריפיקציה, עליה מסיבית במחירי הדיור ובעקבות כך דחיקה של אוכלוסיות ותיקות בעלות הכנסה נמוכה וכישורים מועטים יותר ממרכז הערים. ובעיקר – פערים בלתי נתפסים בערים.
משבר העירוניות החדש – The new Urban Crisis
כחמש עשרה שנים לאחר שפרסם את ספרו "עליית המעמד היצירתי" (2002), פלורידה מפרסם עדכון ומדבר על משבר העירוניות בשנת 2018. משבר העירוניות החדש הוא למעשה משבר שנובע מהצלחה.
הוא מתבטא במספר דרכים: עליה באי שיוויון בהכנסות, צמצום של מעמד הביניים, כיסים מרוכזים של עוני ושל העדר הזדמנויות ועליה בבעיית דיור – העמקת הקושי למצוא דיור בר השגה.
פלורידה מצא כי בערים גדולות כמו ניו יורק, סן פרנסיסקו, סיאטל, לוס אנג'לס, ושינגטון די.סי, כמו גם בפילדלפיה, יש פערים אדירים בין אוכלוסיות.
העיר מפוצלת.
בכל עיר ועיר ניתן לראות למעשה שתי ערים. "עיר אחת" לבני המעמד היצירתי, בעלי הממון והמשאבים, שמתגוררים במרכז ולצד זה, יש "עיר אחרת" ובה גרים נותני השרותים, בני המעמד הנמוך, מיעוטי המשאבים וההשכלה, אלה שנשכחו.
את משבר העירוניות החדש המתהווה כיום מול העיניים שלנו ריצ'ארד פלורידה מתאר בספר The new Urban Crisis. ובדו"ח החדש שפרסם החודש אודות פילדלפיה ואותו הציג בכינוסים, הוא מביא נתונים ספציפיים לעיר וממנו אני מביאה לכם כעת את הנתונים.
איך מתבטא משבר העירוניות החדש?
- פערים בצמיחה. באיזורים מסוימים צמיחה ושיגשוג, בשכונות אחרות – תשתיות גרועות והעדר צמיחה. (אני מביטה על תשתיות החשמל. במרכז העיר פילדלפיה – הן מצויות מתחת לאדמה ולא רואים אותן. בשכונות אחרות – אתם תראו את תשתיות החשמל הישנות גלויות מעל הכביש, בין הבתים).
- חוסר במשרות איכותיות שישאירו במקום את בני דור המילניום, אחרי שהם גומרים ללמוד במוסדות האקדמיה המעולים באיזור. 36% מבעלי תואר ראשון והשכלה גבוהה יותר שעזבו את האיזור מציינים כי זו הסיבה לעזיבתם. (באר שבע – מצלצל לכם מוכר?)
- פערים דמוגרפיים בהכנסה של תושבים בשכונות שונות.
- פערים דמוגרפיים בחינוך ובהשכלה בין תושבים בשונות שונות. רמת החינוך הוא אחד הגורמים המרכזיים בגינם משפחות עם ילדים עוזבות את העיר. במחקר על פילדלפיה, שליש מהמשפחות עם ילדים שעזבו את העיר ציינו את רמת החינוך כגורם הראשון לעזיבה (ואחר כך פשע ובטיחות).
- חלוקה על פי מעמדות. בפילדלפיה 49.2% עובדים בענף השירותים, 34.2% מהמעמד היצירתי, ומעמד הפועלים מצומצם ועומד על 16.4% מכוח העבודה.
איך פותרים את משבר העירוניות החדש?
בהרצאה שלו באוניברסיטת פן ובשיחה במרכז למדעים ביוניברסיטי סיטי, פלורידה הציג מספר מרכיבים לטיפול במשבר העירוניות החדש.
בעיקרון הוא מסמן את הצורך בהכללה Inclusion, יצירת שגשוג עירוני מכליל ומדגיש את תפקידם של ארגוני עוגן עירוניים במתן מענה לאתגרים הללו:
- הבטחת דיור בר השגה. לדעתו על ארגונים עסקיים ולארגוני עוגן עירוניים לספק דיור בר השגה לעובדים שלהם.
- יצירת כלכלה חדשנית ומכלילה – על עסקים לשלב ולתת הזדמנות לעובדים מגוונים ולא רק בעלי רמה סוציו-אקונומית גבוהה. יש לתמוך בעסקים קטנים של נשים ושל מיעוטים.
- הפיכת משרות בשכר נמוך במגזר השירותים לעבודה שמקיימת משפחה – תפקידם של ארגונים עסקיים לשמש דוגמה ולספק שכר הוגן ותנאים נלווים לעובדים במגזר השירותים.
- הרחבת השגשוג לכל אזורי העיר – באמצעות הצבת הנושא בראש סדר העדיפויות, ועבודה בשיתוף פעולה הדוק בין הרשות המקומית, מוסדות העוגן העירוניים והמגזר העיסקי.
פלורידה מציין שהדרך להשיג את האתגרים הללו היא דרך שיתופי פעולה. העירייה לא יכולה לעשות זאת לבד. כיוון שהמדינה (הקפיטליסטית) לא עושה את זה, הוא מסמן את תפקידם המשמעותי של ארגוני עוגן עירוניים (כגון, בנקים, אוניברסיטאות, בתי חולים גדולים שפועלים במקום ומעסיקים עובדים רבים) כמו גם ארגוני מגזר שלישי ואנשי עסקים.
לסיכום – מה דעתי?
הדבר הראשון שניתן ללמוד מד"ר פלורידה זה איך לשווק את עצמך. 20 דקות ראשונות מכל מפגש הוא הקדיש לספר את סיפור חייו. דרך הסיפור הזה הוא הביא את הסוגיות שעליהן רצה לדבר. דרך אגב, גם הדו"ח שלו נראה ככה. אז, כן, חשוב לדעת לספר סיפור כדי שאנשים יקשיבו לנו. זה נראה לפעמים מוגזם ויהיר , אבל זה זכיר ואפקטיבי.
לגבי התכנים. לפי פלורידה, מקור משבר העירוניות החדש הוא בהצלחה ובשגשוג שהביאו עימם בני המעמד היצירתי שחזרו למרכזי הערים. יש כאלה שכועסים עליו שהמצב הזה קרה בגללו ובגלל התאוריות שלו. זה נראה לי מוגזם. מדובר בחוקר שבודק את הנתונים ומשקף לנו אותם.
עכשיו פלורידה מציע פתרונות שאנשי מקצוע מתחום האחריות החברתית מדברים עליהם כבר הרבה זמן: מתן שכר הוגן שמאפשר לקיים משפחה, דאגה לדיור בר קיימא, תפקידם של העסקים במתן פתרון לסוגיות חברתיות במרחב בו הם פועלים ועבודה דרך שיתופי פעולה כדי ליצור אימפקט.
עכשיו הזמן לדאוג שהצלחה תחלחל ותהיה נחלתם של מגזרים נוספים. פלורידה מסמן את הנתיב שמוכר לרבים מאיתנו, השאלה אם הגורמים העסקיים, הציבוריים והחברתיים יצליחו לסלול אותו ולהביא את השינוי המיוחל.
================
המעוניינים להעמיק מוזמנים לקרוא את דו"ח האתגר הבא של פילדפיה – ריצ'ארד פלורידה – מתחיה אורבנית לשגשוג מכליל
רוח המקום 
כתיבת תגובה