מה עושים בערב קיץ בעיר צפופה? המקומיים יוצאים לחופשות מחוץ לפילדלפיה. חם פה ולח. אבל יש לא מעט שנשארים… איך גורמים לאלה, שרבים מהם גרים בדירות קטנות יחסית, ללא חצר פרטית או גג, ליהנות מהקיץ?
משתמשים בנכסים של העיר ומזכירים לתושבים לצאת, לבלות בהם וליהנות.
זהו פוסט שישי בסדרה על פארקים, גנים וגינות בעיר.
את מרכז העיר פילדלפיה לכל אורכו חובקים שני נהרות גדולים: הדלאוור והסקויילקיל. בשנים האחרונות הרשויות כאן וארגונים חברתיים נוספים משקיעים סכומי עתק על מנת לפתח את גדות הנהרות. הם עושים עבודה מעולה. מספר מזחים ישנים עברו מתיחת פנים והפכו למרחבים ציבוריים יפהפיים ונעימים. גם גדות נהר הסקוייקיל שהיה בעבר עורק תחבורה תעשייתי עם מסילת ברזל פעילה הפכו למרחב ציבורי מגוון ויוצא מן הכלל עם עשרות קילומטרים של מרחבי ירק, אתרים למנוחה, גלגליות, פסלים וכמובן מסלול רכיבה, ריצה והליכה. (בסופו של דבר יגיעו השביל והפארק לאורך של 200 קילומטר !).
הפארקים, כאמור, הם הנכסים של העיר ושל התושבים שלה. הנה לפניכם שני פרויקטים מעניינים שמתרחשים בהם הקיץ:
גני בירה נודדים
בירה זה רק התירוץ על מנת להזמין צעירים להכיר נקודות חדשות לבילוי בעיר ולהתאוורר על גדות הנהר. פארקס און טאפ, Parks on Tap הוא מיזם קיץ שבו במשך 14 שבועות נפתחים מתחמים של בילוי ובירה, לתקופות קצרות של יומיים שלושה, במגוון גנים ציבוריים. מוזיקת צ'יל אאווט, הצללה, כסאות נוח וערסלים, וגם משחקי חצר נפרשים במקום. המתחם מגודר ולאחר רישום ממוחשב מאפשר כניסה בחינם רק לאלה שמותר להם לשתות, זאת אומרת מעל גיל 21. אסור לעשן במתחם הזה למרות שהוא באוויר החופשי ומותר להכניס כלבים.
אם כך מדובר במרחב עירוני חינמי אבל ממושטר, המדיר משפחות עם ילדים וכאלה שלא מתחשק להם להוציא כסף על בירה. הקיץ ביקרנו בהזדמנויות שונות בשניים שלושה מוקדים כאלה והחוויה היא של מקום נינוח ונעים, בעיקר לקראת ערב, אך בהחלט הומוגני מבחינת האוכלוסייה. המיזם הקייצי הזה הוא מיזם עסקי שפועל בשיתוף עם הרשות העירונית לגנים, והרשות לשימור משאבי טבע של פארק פיירמוט'. הוא מעודד הגעה למקום ברגל או באופניים ויצר שיתוף פעולה עם מיזם השכרת האופניים העירונית. שווה לכם להיכנס ללינק שלמעלה כדי להתרשם מההיקף, מהלו"ז ובכלל.
גינת קיץ תוססת במעגן על נהר הדלאוור
הפארק במעגן שבקצה רחוב ספרוס, Spruce street harbor park הוא חוויה קייצית עירונית מקסימה שפתוחה לציבור במהלך כל הקיץ. לאורך גדות נהר הדלאוור, הגובל את מרכז העיר ממזרח, ישנם רציפים ובהם אניות עתיקות, נוף משגע לניו ג'רסי ומספר גשרים מרשימים וענקיים. גדות הנהר הזה מטופלות על ידי רשות אזור החוף של נהר הדלאוור. (אתר האינטרנט שלהם אינפורמטיבי ומרהיב ובהחלט שווה מבט). המיזם של פארק המעגן של רחוב ספרוס נפתח הקיץ לציבור, לגמרי בחינם. דשא ועצים, תאורה מיוחדת, ערסלים, מתחמים עם משחקים לילדים, עם מגרשי באצ'י ומשחקי חברה נוספים, מתחם של מוזיקה חיה, דוכני אוכל וחלק נוסף מגודר המאפשר למבוגרים להשתרע מעל המים ולשתות בירה. לפארק הזה מגיעים אלפים והוא מגוון מבחינת האוכלוסייה. משפחות, מבוגרים, ילדים, צעירים וציידי פוקימונים מכל הצבעים. חגיגה עירונית תוססת.
כעת כשאני מתבוננת לעומק במיזמים השונים, למשל בגנים העירוניים ובקשר שלהם לציבור ולתושבים, אני בודקת לעצמי: מי עומד מאחורי היוזמה? האם זו הרשות המקומית? הממשלתית? עמותה? עסק פרטי? שילוב ביניהם? האם המיזם אכן ציבורי, האם הוא פתוח ונגיש לכולם? כיצד מיישמים זאת תוך שמירה על הסדר הציבורי ומה המשמעות של שימוש בהון פרטי לשיפור השירות.
זה היה פוסט שישי ואחרון בשלב זה, בסדרה בנושא גינות וגנים עירוניים. הנה הקישורים למי שרוצה לקרוא את הפוסטים הקודמים שלי בנושא.
כך גינה עירונית הופכת לנכס בידי השכנים
עקרונות לגינה עירונית מוצלחת מרמת יוסף עד פילדלפיה
גינת כיס – אי קסום של שקט בעיר הומה
גינות על גגות – הטרנד והאתגר
גם בפילדלפיה רוצים High Line
חיזרו אלי בקרוב למבט העירוני הבא. סוף קיץ נעים.
רוח המקום 
כתיבת תגובה