מי שראה את הסרט רוקי, זוכר אותו רץ ברחובות הדרומיים של פילדלפיה, עד שהגיע למדרגות המפורסמות של המוזיאון שנמצא בצפון מרכז העיר. העיר הצטלמה בהתאם והיתה עלובה, ענייה, מפחידה, וחלקים בה היו מלוכלכים, נטושים, ומלאים בכתובות גרפיטי. עיר של כנופיות.
זה בהחלט לא המצב כעת. בשנת 1984 כשנכנס להנהיג ראש עיר חדש בשם Goode . הוא הבטיח ויזם תכנית למניעת פשיעה ולמחיקת הגרפיטי. התכנית נקראה רשת "אנטי גרפיטי". מתוך היוזמה העירונית הזו ובשיתוף פעולה עמה, קם ארגון חדש שפועל כבר למעלה משלושים שנה ומוכר בשם Mural art Program. השם העדכני שלו כיום הוא Mural Arts Philadelphia.
חשוב להבין כי ההבדל בין גרפיטי לציורי קיר הוא גדול מאוד. גרפיטי הן כתובות או חתימות פראיות על קירות, אותן מרססים, בדרך כלל בהחבא, צעירים שרוצים להביע את עצמם, והן אסורות כאן כיום על פי חוק. עד שנות השמונים, רבים מאנשי הגרפיטי השתייכו לכנופיות רחוב. הצעירים הללו היו זועמים! עוני והזנחה, יחד עם רצון לביטוי עצמי מהווים את המניע שלהם לקחת צבע ולצעוק על הקירות. היום רואים את זה הרבה פחות. העיר דואגת לנקות את הסימנים האלה, שמקנים תחושה של הזנחה, ובמקביל מענישה את אלה שמקשקשים על הקירות ללא הרשאה.
מאז, הארגון פרח והתפתח. מעל 4,000 ציורי קיר מעטרים את הקירות והביאו לשינוי מהותי במרחבים הציבוריים בעיר,על כל שכונותיה. התכניות הראשונות הוקמו במטרה להביא לסובלימציה אצל אנשי הגרפיטי. התכנית גייסה את אנשי הגרפיטי, פעלה יחד עימם ונתנה להם הזדמנות להעלות ציורים יותר ממוסדים על קירות, וזאת בגלוי וברשות. היופי של התכנית עד היום שהיא פועלת ביחד עם אנשי הקהילה. המטרה היא לא רק לעשות טרנספורמציה בחזות החיצונית של העיר אלא להעצים ולפתח קהילות.
כאמור, בימים אלה הארגון חוגג שלושים שנה. כיום מדברים על השלב הבא ולא רק על ציורי קיר אלא על יצירות אמנות על קירות. אמנים מוזמנים לצייר על קירות יצירות שלהם.
ולעניין ההצלה – כמובן שציורי הקיר הם רק גורם אחד בשיקום העיר. בכל אופן, העיר שעברה במהלך השנים מהפך מיתוגי, נחשבת כיום לעיר נהדרת, ויש הקוראים לה עיר המיוראלס, עיר של ציורי קיר. ובצדק.
בפעמים הבאות תוכלו לקרוא כאן על מתיחת הפנים המיתוגית של העמותה שהובילה את המהלך וגם על אחד האירועים הציבוריים שהפיקה והייתי בו. להתראות.
רוח המקום 
כתיבת תגובה