האורבניסטים האמיתיים במשפחה שלנו הם ההורים שלי והם עוזבים השבוע את העיר בה חיו כמעט שישים שנה ועוברים לעיר אחרת.
בשנת 1961, מיד עם נישואיהם, ההורים שלי נכנסו להתגורר בשכונה חדשה וקורנת, שכונת רמת יוסף בבת ים. השכונה, שנקראת על שמו של יוסף שפרינצק, יו"ר הכנסת הראשונה, תוכננה כמכלול ונבנתה כמקשה אחת בסגנון עיר גנים, ונכתב עליה שהיא "השכונה המתוכננת היפה ביותר בארץ".
בבניין שיכון ובו ארבע כניסות ו 32 דירות, ההורים הגרילו וקנו דירה קטנה בקומה רביעית ללא מעלית.
מסביב היו רק חולות, מהמרפסת ראו את הים והם היו מאושרים.
הם עדיין מאושרים, אבל השכונה השתנתה מאוד.
תיכף אגיע לזה.
למה ההורים שלי הם האורבניסטים האמיתיים?
משום שהם גרים בעיר כל החיים והם אוהבים אותה ואת השכונה שלהם.
משום שהם צועדים לכל מקום ברגל. לחברים, למרכז המסחרי, לגינה, לבתי הספר, לקופת חולים, למוזיאון, לספרייה ואם הם היו דתיים היו צועדים גם לאחד מבתי הכנסת שבשכונה.
משום שהם משתמשים במוסדות הציבור והתרבות העירוניים. הם הולכים לקונצרטים ולהצגות, הם לומדים, שומעים הרצאות, הם נכנסים למוזיאון המחודש ולספרייה. הכל במרחק הליכה, הכל בשכונה.
האורבניסטים האמיתיים נוסעים בעיקר בתחבורה ציבורית. לא רק משום שפעם היה פחות מקובל לקחת מונית. אלא משום שיש תחבורה ציבורית נהדרת באזור הזה של בת ים. זה מעולה לאנשים בגיל המבוגר, יש גם נגישות גבוהה ונוחה לרכבת.
האורבניסטים האמיתיים הם שכנים מעורבים ואיכפתיים. הם היו חברי ועד הבית בגרסה זו או אחרת כל השנים. אמא שימשה יו"ר ועד הכניסה שלהם. אם יש בעיה במדרכה, בצנרת או כל תקלה אחרת הם מדווחים לעירייה ודואגים שהבעיה תטופל. הם מארגנים אספות דיירים, הם גובים דמי ועד, הם מזמינים שרברב כשצריך, הם מזיזים דברים.
האורבניסטים האמיתיים הם אזרחים שמתנדבים. זה חלק מהזהות שלהם וממשמעות החיים שלהם. הם מתנדבים בארגונים חברתיים שונים ובעירייה. וגם פשוט בעזרה מתמדת לחבר ולחברה שנחלשו או חלו. הון חברתי נבנה מפעילות כזו והאורבניסטים האמיתיים מייצרים אותו.
אז למה הם עוברים?
ההורים שלי עוברים לעיר הגדולה תל אביב כי השכונה בבת ים כבר לא אותו דבר. הדירה והשכונה כבר לא מתאימות לצרכים שלהם.
משכונה קורנת לשכונה בדעיכה
את רמת יוסף (וגם את רמת אביב) תכנן האדריכל יצחק פרלשטיין בשנות ה 50'. השכונה הזו בבת ים, מתוכננת מן היסוד, בצורה מופתית ונעימה, למרות שמקובל כיום להשמיץ את סגנון הבנייה הזה.
אני תמיד חשבתי כי מדובר בסגנון העיר הקורנת סגנון שמושפע מחזון אורבני ותכנוני של האדריכל לה קורבזייה. עם זאת, במספר מקומות קראתי כי רמת יוסף תוכננה תכנון כוללני אידאולוגי בסגנון עיר גנים.
בתיק תיעוד מירקמי של שכונת רמת יוסף בבת ים, שהוכן על ידי גרואג הראל אדריכלים עבור עיריית בת ים, ניתן לראות תיעוד נהדר ואפילו מרגש של ההתפתחות ההיסטורית של השכונה והמבנה האדריכלי שלה. כדאי לכם להיכנס ולראות!
לפי המסמך, השכונה תוכננה בשלמות כיחידה עירונית עצמאית.
" השכונה היא תוצר של מדיניות סוציאליסטית, של מדינה צעירה שדאגה לפתרונות לאוכלוסייתה ההולכת וגדלה …. התכנון היה פונקציונלי, כלכלי ומאפשר מתוך הפשטה של תפיסות המגורים".
הכל בשכונה מודרניסטי ומינימליסטי. הדירה הסטנדרטית, הבלוק והשכונה שמכילה את צרכי היום יום של אוכלוסיית היעד. התכנון רחוק מאידאולוגיית תכנון המרכז ההיסטורי של העיר.
בכתבה בהארץ מלפני מספר שנים, מביאה נעמה ריבה דברים של האדריכל אבי מאייר, שהוא אחיינו של המתכנן יצחק פרלשטיין, שטוען שסגנון הבנייה של רמת יוסף מושפע ישירות מסגנון ערי הגנים האמריקאיות.
" ב- 1949 הגיע למדינת ישראל הצעירה אדריכל יהודי־אמריקאי וציוני נלהב ששמו אלברט מאייר, שהיה חלק מקבוצת אדריכלים שתכננו ערי גנים, בין השאר בארצות הברית. אלו היו ערים ושכונות עם עקרונות שונים מערי הגנים האירופיות — שבהשראתן תוכנן מרכז תל אביב. אחת הדוגמאות של ערי הגנים האמריקאיות היא העיר רדבורן Radburn (בניו ג'רזי) שתיכנן ב–1929 האדריכל קלרנס שטיין."
בכל המקרים, וגם ברמת יוסף אנחנו מדברים על תכנון של מרחב עירוני ובו שדירה ירוקה מרכזית וסביבה מונחים בניינים. זהו אזור עירוני ירוק ויעיל, שציר התנועה למכוניות סובב אותו. הציפייה היא שבמרחב הירוק בין הבתים התושבים ייהנו משקט, אויר נקי ומשירותים ציבוריים שיענו על הצרכים שלהם, דבר שיספק רווחה לתושבים.
נכון שהגישה האורבניסטית העכשווית מבטלת בבוז את סגנון הבנייה הזה. אך למעשה, לגדול בשכונה כזו היה תענוג.
לנו הילדים והילדות היה נוח להתנייד ממקום למקום בעצמאות מלאה. בית הספר, החנויות ובית הקולנוע במרכז השכונתי, גינת השעשועים, החנויות בקומת הקרקע של חלק מהבניינים, המוזיאונים. בשנות השישים, השבעים והשמונים רמת יוסף היתה שכונה נהדרת.
מה שקרה אחר כך הן הזנחה מתמשכת ודעיכה.
כיוון ששכונות רבות בישראל נבנו בשנות החמישים והשישים בסגנון זה, הסיפור חוזר ברבות מהן: תחזוקה גרועה או נעדרת של הבניינים, של המדרכות והמרחבים הירוקים בין הבניינים. הזדקנות האוכלוסייה. כניסה של אוכלוסייה חדשה שמתגוררת בשכירות ולא משקיעה בשימור הקיים. התחלפות האוכלוסייה וצמצום הקשר בין השכנים. ירידה בזיקה לשכונה ובמוטיבציה לפיתוח המרחב המשותף. הזנחה של השטחים הציבוריים והון החברתי נמוך ומדולדל. השיכונים הופכים מרופטים. ניתנים היתרי בנייה שגורמים לגידולים ארכיטקטוניים פרועים שמקלקלים את היופי של הבניינים.
האם אפשר להחזיר את השכונה לזוהרה?
אני מאמינה שכן!
אני אוהבת את השכונה הזו, או בעיקר את מה שהיא היתה ולכן ממש מקווה שכך.
לאחר שנים של הזנחה, בעשר שנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות לשפר את איכות החיים בשכונה. הרבה מהם התחילו בתקופתו של ראש העיר שלומי לחייאני. מדובר בחשיבה, בתכנון ובחידושים מבניים. רענון מדרכות ומרחבים ציבוריים, השקעה בחידוש המוזיאון לאומנות וחידוש די מוצלח של הגינה הציבורית שהיא העורק הירוק של השכונה.
על פי אתר עיריית בת ים, העירייה שוקדת בימים אלו על תכניות שימור של מבנים ואתרים היסטוריים הקיימים בעיר, על מנת לערוך בהם שיפוץ ולשמר אותם לטובת הדורות הבאים. בוצע סקר מקיף ובדיקת מאות אתרים בעיר וועדת שימור פועלת בעיר החל משנת 2014.
מה רואים בשטח? בשטח רואים כי בשנה האחרונה החלו לשפץ ולצבוע מספר שיכונים, ואף היה ניסיון להפעיל קבוצת מנהיגות מקומית על ידי עובדים סוציאלים קהילתיים שאמא שלי השתתפה בה (!), אך הפרויקט נקטע בגלל התחלפות שרי שיכון ואג'נדות.
ומה בעתיד? קיימות מספר תכניות להתחדשות עירונית, תכניות לפינוי בינוי, דבר שמעורר דיון ציבורי סוער. יש הרואים בכך סכנה גדולה ואחרים הזדמנות. החשש שלי כי במקום שיפוץ המבנים והתאמתם למאה ה- 21, יפעלו להריסה ובינוי לא פרופורציוניים לשכונה.
איך מצילים שכונה?
בואו נסתכל על הכרוניקה האומללה של הדעיכה האורבנית שאותה ניתן לראות גם בשכונות שיכונים נוספות בישראל ונחשוב איך אפשר היה למנוע את ההתדרדרות. התשובה מורכבת מאוד ויש מקום לבחון מודלים שעובדים בהצלחה.
כשחושבים על הסוגיה הזו, אפשר להתייחס למדיניות עירונית, למבנה השכונה, לתכנון שמשפיע על המרחב הציבורי, לדמוגרפיה של התושבים, לכוח אלקטורלי והשפעה ברמה המוניציפאלית, להפניית תקציבים, לסדרי עדיפויות עירוניים, אפשר לדבר על כוחות שוק, על הפרטה ויזמים פרטיים ועוד…
הפעם אני אתייחס לעוצמה של האנשים ולכוח של התארגנות תושבים.
בפוסט קודם שכתבתי , "לכל שכונה בעיר יש עמותה", נתתי דוגמאות מפילדלפיה בה בשכונות שונות מתארגנים התושבים ומקימים עמותות שפועלות לצד העירייה, לטובת טיפוח סביבת המגורים שלהם.
אז אתם יכולים לומר לי, נכון, באמריקה זה עובד אחרת – ותצדקו. דרך הפעולה שם שונה מהמבנה הישראלי.
עם זאת, גם בארץ יש דוגמאות נהדרות לשכונות עירוניות שבהן התארגנות התושבים מסייעת לשמור על איכות החיים ואיכות התשתיות של השכונה והמרחב הציבורי.
קחו למשל את מעוז אביב או את שכונת רימון בקריית אונו.
חוץ מתכנון מוכלל מוקדם (ברימון – האדריכל ישראל לוטן ובמעוז אביב – זאב רכטר) יש ברימון כיום התארגנות של ועד שכונה חזק ופעיל ובמעוז אביב אף מדובר באגודה שיתופית. שתי השכונות שומרות על רמה גבוהה של תחזוקת בניינים ושטחים ציבוריים. על המודלים הללו ראוי שאקדיש פוסט רחב ונפרד.
גם קבוצות פייסבוק של קהילות ושכונות עירוניות שפורחות ופועלות ברשת הן כלי חשוב לשמירה על איכות החיים של התושבים. אם כי לדעתי, ללא פעילות במרחב הציבורי ממש, מפגשים פנים אל פנים ועשייה ציבורית בדיאלוג עם העירייה, לא תהיה להן השפעה אמתית.
אני מודעת לכך שהדרך למעורבות תושבים היא קשה וגם לעובדה שלא פשוט לתושבים להשפיע אפילו אם הם מאורגנים. וזה ממש מתסכל.
ועם זאת, במקום בו תמצאו התארגנות של תושבים שפועלים למען איכות החיים שלהם בשכונה, למען שיפור התשתיות והמרחב הציבורי, למען הקהילה שלהם, סביר שתמצאו שכונה ובה הון חברתי גבוה.
אז הורי היקרים, האורבניסטים האמיתיים במשפחה שלנו, עשו כל מה שהם יכולים עבור השכונה האהובה שלהם בבת ים.
השבוע הם עברו לתל אביב.
הדירה הקומפקטית והנהדרת שלהם, דירת ילדותנו, עומדת להשכרה. עדיפות תינתן לצעירים חדורי תחושת שליחות להחזיר את השכונה לזוהרה.
מעוניינים? פנו אלי.
להורים שלנו באהבה, לחיי התחלות חדשות!
================
רגע, רגע: אורבניסטים? בת ימים? אל תצאו מכאן לפני שתעיפו מבט בתיק תעוד מירקמי – רמת יוסף – דוח עירוני
רוח המקום 
כתיבת תגובה