לכל שכונה בעיר יש עמותה – המודל האמריקאי

השבוע השתתפתי באירוע שכונתי של בתים מבפנים. בדומה לישראל, גם בפילדלפיה הביקורים בבתים מאפשרים הצצה לבתים של אחרים, בדרך כלל מעוצבים היטב. בארץ, האירוע חינמי ומשתתפים בו אלפי אנשים ואילו בפילדלפיה זוהי יוזמה בתשלום, של עמותה שכונתית.  וזה היה מקסים!

את האירוע הזה גיליתי בעודי הולכת ברחוב בכוונה להתחבר חזרה לפילדלפיה לאחר ביקור של חמישה שבועות בישראל. שלט רחוב קטן ביקש מהתושבים לשמור על השקט.

אני מתבוננת בטקסט ובשלל הלוגואים שמתחתיו – ומסתקרנת!

מתחקיר שאני עורכת מיד עולה שלכל שכונה באזור יש עמותה ללא כוונת רווח והיא מארגנת כל מיני פעילויות! זה הנושא הפעם.

בפוסט תקראו על מודל בו לכל שכונה יש עמותה אזרחית עצמאית שפועלת בה.  על המטרות של העמותות הללו, על הפעילות שלהן, המתנדבים, התקציב וגם על המודל העסקי שלהן ועל הדרך בה הן מממנות את הפעילות שלהן ומגייסות משאבים.

אז אם אתם מחפשים דרך לשפר את השכונה שלכם, קראו הלאה ואולי תשקלו להקים עמותה לשכונה שלכם! או לפחות קבוצה פעילה של תושבים…

תובנה #1

הדמוקרטיה האמריקאית מעודדת השתתפות פעילה של תושבים בארגונים חברתיים

בארצות הברית מעורבות אזרחית היא חלק מהתרבות. קחו לדוגמא שאלון מבחן לקבלת אזרחות אמריקאית. המבחן כולל מאה שאלות. שאלה אחת שנראית כך:
What are two ways that Americans can participate in their democracy?

מהן שתיים מהדרכים בהן אמריקאים יכולים להשתתף בדמוקרטיה שלהם?
(הנבחן צריך להכיר לפחות שתי דרכים)
– להצביע
– להצטרף למפלגה פוליטית
– לסייע בקמפיין
– להצטרף לקבוצה אזרחית
– להצטרף לקבוצה קהילתית
– לייעץ ולתת דעתך לנבחר ציבור
– להתקשר לסנטור או נציג ציבור
– לתמוך או להתנגד באופן ציבורי לעניין ציבורי
– להתמודד על תפקיד ציבורי
– לכתוב בעיתון.

זאת אומרת, השתתפות בקבוצה אזרחית או בקבוצה קהילתית הן שתיים מהדרכים למעורבות של תושבים בדמוקרטיה. זה ערך אזרחי ותרבותי חשוב, ערך שמצופה מאמריקאים לקיים וחלק משמעותי בתרבות שלהם!

תובנה #2 

אזרחים בעיר מעורבים ומשפיעים באמצעות עמותות

האמריקאים, במיוחד באזורים חזקים, מתארגנים על מנת לגרום לשכונות שלהם לפרוח. בעקבות ההיתקלות בשלט ברחוב, יצאתי ובדקתי את הארגונים העצמאיים של השכונות בעיר.

סוסאייטי היל בפילדלפיה זוהי שכונה ותיקה ועתיקה, הנחשבת כיום אחת מהשכונות היקרות בעיר. העמותה המקומית שלה היא ארגון פעיל של מתנדבים שמשרת יותר מ 5,000 תושבים בשכונה (3,600 בתי אב). כל תושב וכל בעל עסק מקומי יכולים להיות חברי עמותה. העמותה מונה כיום 1,100 איש.

החברים בעמותה פועלים על מנת לטפח את השכונה, את איכות החיים בה ואת המרחב הפיזי והתרבותי שלהם. הם דואגים לטיפול במפגעים שונים, מטפחים בתים שמיועדים לשימור, מקיימים רמה מסוימת של פיקוח על הנעשה במקום, חברים בפורומים עירוניים ומדווחים לציבור שש פעמים בשנה.

הארגון מקיים אירועים תרבותיים וחינוכיים ומשקמים את הבתים ההיסטוריים.  עוד על הפעילות שלהם תוכלו לקראות באתר האינטרנט : The Society Hill Civic Association (SHCA)

בשכונת קווין וויליג' הסמוכה יש עמותה דומה. היא נקראת Queen Village Neighbors Association  . השירותים שהעמותה מעניקה כוללים ניהול, מידע וסינגור. למשל: הוצאה לאור של  עיתון, ניקוי עלים, חנייה חינם, מענקים לשיפוץ בתים, קייטנה לילדים בקיץ, קשר עם הרשות המקומית ועוד ועוד.

כאן הרשימה המלאה של השירותים וכאן קישור לעיתון השכונתי שהתפרסם במאי.

תובנה #3 

סוד ההצלחה: לתת ערך, גיוון מקורות תקציביים ומתנדבים!

השאלה המרכזית שעמותה שכונתית צריכה לשאול את עצמה היא: מה הערך שאני נותנת לתושבים? באתרי האינטרנט של העמותות האלה תמצאו את הפירוט ובאופן כללי מדובר בשמירה על איכות החיים של התושבים.

בפועל, אתם תוכלו להיתקל בשלט שמבקש להקפיד על השקט או כזה שמדגיש שהאזור מאובטח למניעת פשע. אפשר להבחין בהקפדה על כללי חניה, ניקיון ורעש. בחגים נראה עצים שמתקשטים במנורות צבעוניות. כשיש מי שאכפת לו, כשיש מי שמפקח, יש איכות חיים. הבנתם את הרעיון.

ממה מורכב התקציב של העמותות השכונתיות?

התקציב של העמותות השכונתיות מגיע ממגוון מקורות: מקור עיקרי הם דמי חבר. התושבים, החברים בעמותה השכונתית משלמים דמי חבר בסכום מינימום של 30 דולר בשנה.

כמובן שאפשר לתרום יותר.  חלק אחר מהתקציב בנוי מתרומות של אנשים פרטיים וגם של עסקים. בנוסף, יש פעילות ערה של מתנדבים. רוב הפעילות של העמותות הללו מבוססת על מעורבות מתנדבים. זו גם הזדמנות עבור השכנים להיפגש ולהראות נוכחות.

מקור נוסף של מימון הפעילות לתושבים מגיע מהכנסות מאירועים שיוזמים ושמקיימים בשכונה. בפוסט שכתבתי לפני מספר חודשים הזכרתי יריד שכונתי בגינה שכונתית.

גם מיזם הסיור בגינות ובבתים הוא פעילות מניבת הכנסה. כל משתתף שנרשם לסיור ומשלם 35 דולר, מקבל מפת דרך ואפשרות כניסה ל 12 בתים היסטוריים משופצים וגינות פרטיות בשכונה. המארחים בבתים הם מתנדבים תושבי השכונה. אחת לשנה נפתחים לביקור בתים שונים ואנשים חוזרים לגילויים חדשים. אירוע כזה מהווה מקור הכנסה משמעותי כי מאות אנשים משתתפים בו מידי שנה. תעשו את החשבון.

 

 

ראו כמה נפלאה השקיפות. באתר של שכונת סוסאייטי היל מפרסמים את התקציב  שלהם: בין השאר הם מדווחים על מקורות ההכנסה העיקריים:  דמי חבר 82,000$  , הכנסת מדמי חניה $79,000  והכנסות מפרויקט הסיור בבתים 15,000 $.

מה אהבתי במודל הזה?

יש שיראו בפעילות העמותות הללו הפרטה של שירותים עירוניים ויש בזה מן האמת. זה די בעייתי. למרות שהאחריות המוניציפלית עדיין נמצאת בידי הרשות המקומית, נדמה שהמתכונת הזו מסייעת דווקא לשכונות עשירות למנף את הכוח שלהן.

אך יש במודל הזה גם הרבה יתרונות.

תושבי השכונה משתמשים בנכסים של השכונה, כולל הנכסים הפרטיים שלהם לצורך גיוס כספים עבור השכונה. במיוחד מצא חן בעיניי עיקרון המעורבות וההשתתפות האזרחית. הוא נפלא.

מה עושים במקרה שהשכונה אינה משופעת בתושבים עשירים?
אפשר להתאים את המודל. נסו לזהות נכסים אחרים של תושבי השכונה כמו: בישול מיוחד או אמנות מקומית.

בארץ נהוג לקיים אירועים אלה כאירועים חינמיים לתושבים ולהסתמך על מימון ממשלתי או ציבורי. אני מוצאת שיש למודל של גביית תשלום להשתתפות באירוע מקומי ערך מיוחד:

אנשים מרחבי העיר מקבלים חוויה ייחודית ומיוחדת שהם מוכנים לשלם עליה והתשלום נכנס לקופת הקהילה.  באופן הזה, אנשים מקומיים מרגישים שלנכונות שלהם לפתוח את הבית יש ערך כפול: האחד תרבותי והשני כספי למען שגשוג הקהילה.

לסיום

המודל האמריקאי לאיכות חיים בעיר מבוסס על השתתפות אזרחית. זה מודל שמחזק את הדמוקרטיה, מביא אנשים לקחת אחריות על איכות החיים שלהם ולהשפיע.

הכלים הם פשוטים: חברות בעמותה, התנדבות ותרומה.

לי ידוע מעט על יישום מודל כזה בערים בארץ, דוגמה אחת שמוכר לי היא בשכונת מעוז אביב.

איך זה עובד בשכונה שלכם?

========

קריאה נוספת ותזכורת לדברים שכתבתי כאן בעבר:

עוד על מעורבות תושבים כתבתי כאן

עוד על מעורבות מתנדבים כתבתי כאן