היתרון בשהות בישראל למשך חודש מדי רבעון, היא האפשרות לסנן את מה שמציק בארץ ולהתמקד רק בטוב. בביקורים שלי אני מחפשת להביט על מקום ועל תרבות מבלי להיכנס למתחים של פוליטיקה ושסעים חברתיים. תקראו לי בת יענה, אני לקחתי תקופה של מנוחה.
אז הביקור החורפי שלי בארץ כלל הפעם הרבה שעות עם המשפחה ועם חברות טובות. זמני שמחות וזמני עצב וגם התבוננות והתנסות במגוון חוויות תרבות ישראלית ואורבנית.
איך אוספים בזמן קצר מקורות להשראה ישראלית? עבורי זה קורה בדרכים מגוונות. דרך השתתפות באירועי חיים, קנייה מבעלי עסקים מקומיים, צפייה בסרטים ישראליים, ביקור בתערוכות, חקר שכונות מתחדשות ושוטטות בתל אביב ועוד ועוד.
רוצים לדעת איך אפשר לחוות תמצית תרבות ישראלית ואורבנית במהלך ביקור של חודש וחצי? הצטרפו למסע החורפי שלי וקראו על שבעה מקורות השראה. מבטיחה שיהיה מרענן.
-
חתונה ישראלית ולהבדיל טקס לוויה. יש דבר כזה יהדות ישראלית
אין כמו השתתפות בחתונה משמחת בארץ כדי לקלוט את תמצית הישראליות. בנה של חברת ילדות שהתחתן זימן לי השתתפות באירוע 'שבת חתן', ביקור בבית כנסת שכונתי, אינטימי ומעוצב ובטקס חתונה משפחתי ומקסים.
בבית הכנסת הנשים עדיין נשלחות לעזרת נשים. מיד נזכרתי בסרט המעולה: ישמח חתני שראיתי בנטפליקס…מאוד מומלץ. המרד הפרטי שלי היה הצילומים הנדירים שאני משתפת כאן.
להבדיל, גם לוויה עצובה במיוחד של חבר קרוב ואהוב היתה הזדמנות לחוות את היהדות הישראלית ובמובן הטוב של המילה. יש דבר כזה יהדות ישראלית והיא באה לידי ביטוי בבית הקברות בכוכב יאיר. חברים רבים שבאו להפרד, טקס בהובלת רב בכיפה סרוגה והשמעת שירים במהלך הטקס. הכאב גדול והגעגועים נשארים בלב.
-
קנייה מהשכנים, בעסקים המקומיים. כלכלה מקומית מקיימת
אורבניסטים בדרך כלל מעקמים פרצוף כשמדברים איתם על ישוב קהילתי. אבל אני גרה ביישוב קהילתי בדרום השרון כבר המון שנים וגם כעת כשאני מחלקת את זמני בין פילדלפיה לישראל אני מתגוררת בבית הפרברי שלי בכל פעם שאני מגיעה.
אז בביקורי הנוכחי בארץ יצא שנעזרתי בהמון אנשי מקצוע מהיישוב שלי. הקוסמטיקאית, הספר, הגנן, הרוקח, מוכרת הפרחים, החשמלאי, מתקן כל – יוגב ההנדי מן (בתמונה), המורה ליוגה, נהג המונית – כל אלה בעלי עסקים קטנים ומקומיים שגרים ועובדים ביישוב ותענוג ליהנות מהשירותים הנגישים שלהם ולפרגן להם. אני מאמינה כי קנייה מעסקים מקומיים מחזקת את הקהילה המקומית, את האמון בין התושבים ואת המרקם הקהילתי. זה עובד.
-
צפייה בסרטים ישראליים מעולים
אין כמו סרטים בעברית דרכם משתקפת התרבות הישראלית. מה ראיתי הפעם? שלושה סרטים מעולים! ממליצה בחום על שלושתם.
המוזיאון – סרט דוקו פיוטי ונהדר של הבמאי רן טל (תמצית הישראליות ממש)
סאלח פה זה ארץ ישראל – דוקומנטרי. סרטו החשוב של דוד דרעי
פיגומים – שהוא סרט עלילתי עם איכויות סופר ישראליות
כמה מילים על סאלח. בסרטו 'סאלח פה זה ארץ ישראל' מגיש הבמאי דוד דרעי מסמך דוקומנטרי חזק, מתאר את סיפור ההתיישבות בעיירות הפיתוח ומציג נראטיב אלטרנטיבי לקאנון סיפורי התיישבות העולים החדשים בתקופת ראשית המדינה.
זה סיפור שרבים לא רצו שתכירו. דרעי חופר בארכיונים ומביא תעוד שחלקו היה מוסתר מהציבור עד לאחרונה. החומר נאסף ממסמכי דיונים ומישיבות עבודה של אנשי הסוכנות היהודית וממשלת ישראל בנושא אתגר ההתיישבות ומבצעי פיזור האוכלוסייה שהתקיימו בתקופת ראשית המדינה.
דרעי גם מראיין מתיישבים ותיקים בירוחם שהיו עולים חדשים בשנות החמישים וכיום הם אנשים זקנים ומביא את הסיפור שלהם.
התוצאה מרגשת, מסעירה ומעוררת מחשבה. סרט חשוב.
-
בילוי בשוק אחד לפחות. הפעם – שוק הפשפשים
"זה ממש לא כמו שהיה פעם…" ברור שהשוק ביפו עבר שינוי, הוא בהחלט לא נראה כמו שהיה נראה בעבר שוק הפשפשים. אז מה? מה קורה שם היום? היום זה שוק משודרג, תמצית העילות הישראלית: מסביבו בנייני מגורים יוקרתיים, נמצאות בו חנויות מעצבים והחלק של "הפשפשים" ממושטר במתחם מוגדר. למרות הכל, אזור שוק הפשפשים ביפו מקסים ומהנה בדרכו התוססת. גם ביום וגם בלילה. מלא תיירים ומלא מקומיים.
אציין הפתעה מוצלחת – חברה ירושלמית סיפרה לי על חמארה גרוזינית בשוק – Tash & Tasha. יחד נכנסנו ומאוד נהנינו מהאוכל ומהאווירה. כדאי לכם.
-
ביקור בתערוכות ובמוסדות תרבות מחוץ לתל אביב
אם אתם מעוניינים בחוויות חדשות, הרשו לעצמכם לצאת ולהנות מאמנות ומתרבות גם מחוץ לתל אביב.
במקום הראשון נמצאת חולון. שם ביקרתי בתערוכה ז'ה טם רונית אלקבץ, תערוכה מרהיבה וחכמה, ברמה עולמית. מוזיאון העיצוב בחולון מהווה אכסניה מתאימה לגרנדיוזיות של אלקבץ. התערוכה אותה אצרה יערה קידר פתוחה עד אפריל 2018. אל תפספסו!
במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון צפיתי בהקרנה של הסרט הדוקומנטרי המשובח סלאח פה זה ארץ ישראל. זו היתה הזדמנות לבקר ב ARTLAB, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בשכונת ג'סי כהן. אם לא הייתם שם – כדאי לכם. המרכז הוא חלל אמנות ציבורי עירוני המציג מגוון פעילויות ומציע מגוון תשתיות לתושבי השכונה, תושבי חולון והקהל הרחב.
בין השאר יש במקום סדנה בשם מקס מלאכות ומכונות. הסדנה משלבת אמנות ומנגנוני תנועה מבניים עם אמצעי יצור דיגיטליים, כמו מדפסת תלת מימד ומכונות CNC. במקום עוד המון תכניות, תערוכות ופעילויות.
ביבנה נערכה תערוכה צנועה ומעניינת אותה אצרו ענת שלו וטל מרגלית. הגלריה – הסדנה לאמנות ביבנה, ארחה את התערוכה שנקראת סורגות דור 3.0. התערוכה עסקה בתרבות הסריגה העכשוית ובהקשר של השפעת האינטרנט על קהילת הסורגות.
ברחובות ביקרתי עם חברה בבית הנשיא חיים ויצמן ואישתו ורה. הבית שתוכנן על ידי האדריכל אריך מנדלסון, נמצא בתוך קמפוס מכון ויצמן למדע. זה היה סיור שלקח אותנו שנים לאחור, כאילו נכנסנו לקפסולת זמן. האתר מתוחזק היטב ומשמר בצניעות את הדר המדע ואת העיצוב והתרבות של ימי ראשית ההתיישבות והמדינה.
יש חיים ויש תרבות ישראלית גם מחוץ לתל אביב.
-
חקר שכונות בתהליכי התחדשות
תל אביב נמצאת בבניה מתמדת. אני מרותקת ומנסה להבין לעומק מה קורה בתהליך ההתחדשות. מה ההשלכות שלו? האם מדובר בתהליכי ג'נטריפיקציה (עילות) שהורסים את המרקם החברתי בעיר או מדובר בתהליכים מבורכים?
כיוון שהנושא הזה והקשר בין עסקים למרקם עירוני מעניין אותי אני בוחנת את הדברים בדרכי. בביקור הקודם שלי בארץ חקרתי את שכונת מונטיפיורי וכתבתי עליה. הפעם יצאתי ללמוד על שכונת גן החשמל ולמדתי על מודל מסקרן של התארגנות עסקים למען מתחם עירוני. המודל נקרא מעג"ל עסקים. כתבתי על זה פוסט שאתם מוזמנים לקרוא.
להשלמת התמונה רכשתי ספר שנקרא עיר תאגיד תאגיד בעיר ויצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג והמרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית בבת ים. הספר עוסק בין השאר בהיבטים של תהליכי ג'נטריפיקציה. שם תמצאו למשל מאמר של ד"ר הילה צבן בשם: זהות קהילתית מול זהות צרכנית מקרה מבחן של דרך בית לחם לעומת עמק רפאים בירושלים. אני מאמינה שאכתוב על הספר הזה שוב, בינתיים ממליצה שתכנסו לקישור.
-
שיטוט בלב תל אביב. למצוא שלג ברחוב גאולה
שוטטות היא כלי מרכזי של אורבניסטים ואורבניסטיות. אני אוהבת לטייל בתל אביב עם חברה מקומית. אנחנו מקשקשות וצועדות בלב העיר, נכנסות לבית ביאליק, בית העיר, עוברות בכיכר ביאליק ויושבות בבית קפה ובמסעדה מקומית. תל אביב היא מקור השראה הכרחי בכל ביקור.
ההמלצה שלי הפעם: קפה שלג ברחוב גאולה.
להשלמת התמונה תדעו לכם שכשאני כותבת את הפוסט הזה, על פילדלפיה יורד שלג עדין. בתל אביב אפשר רק לחלום על זה ובאמת קפה שלג הוא מקום מושלם לחלומות.
זהו להפעם… עכשיו צעדתם יחד איתי במסע החורף לתרבות עברית ולעירוניות ישראלית 2018. חוויות של מעגל החיים, סרטים ישראליים, תערוכות מחוץ לתל אביב, חקירת תהליכים בשכונות מתחדשות ושיטוט עירוני בשווקים ובמרכז תל אביב… כל אלה עשו לי את החוויה הישראלית הפעם. קפסולה כזו של תרבות ישראלית מאפשרת לי לראות את הטוב והיפה בארץ. מקווה שגם לכם.
יש המלצות נוספות עבורי לנקודות מבט אורבניות וישראליות?
ספרו לי ועד אז, נתראה באביב.
עוד כתבות על ביקורים שלי בישראל:
15 טיפים איך לגור בישראל ולהרגיש כמו תיירים?
10 טיפים איך ליהנות מביקור בישראל בחום הלוהט של הקיץ?
רוח המקום 
כתיבת תגובה