הביקור שלנו בוושינגטון היה קצר. תיירותי כזה, עם לילה במלון במרכז העיר. זה לא הוגן להביע דעה על עירוניות מקומית, רק על סמך חוויה תיירותית קצרה. אבל אני אתייחס להתנסות האישית שלי, שהתובנות ממנה היו כה ברורות מנקודת מבט אורבנית שלא יכולתי להתעלם.
למי זכות קדימה על הדרך?
איך נראים אזורים שהם הצהרה לאומית?
איך יודעים שהוספה של נתיבים להולכי רגל זה כלכלי?
הגענו לעיר דרך כביש מהיר שהיה עמוס בתנועת מכוניות גם בסוף השבוע. ערי ארצות הברית מתוכננות לרכב פרטי, מאוד טיפוסי. לא משהו מיוחד.
במבט ראשון, מרכז וושינגטון מרשים, מסודר ונקי.
אזור ה National Mall הוא עצום בגודלו. מרחב ירוק בגודל של מעל 4,000 דונם! בפארק הזה מרוכזים מוסדות לאומיים כגון הבית הלבן, האובליסק של וושינגטון, פסל לינקולן, גבעת הקפיטול, מצבת הזיכרון לחללי מלחמת ויאטנם וכמובן שורה של מוזיאונים.
כל האזור הזה משדר: אנחנו גדולים! אנחנו עצומים! זו בעצם הצהרה לאומית.
המרווח בין הבניינים ענק. מרחקי הליכה גדולים. לכן, אין הרבה אנשים המתהלכים ברחובות מרכז העיר. יחד איתנו היו שם בעיקר תיירים והרבה אנשי בטחון ששמרו על המוסדות הלאומיים.
ביום חם ולח הליכה באזור היתה חוויה לא נעימה ביותר. אולי הייתי צריכה להצטייד בסגאווי כמו כמה קבוצות שגלשו כך על המדרכות. בערב – האזור היה שומם ולכן גם אז לא היה נעים לשהות בו.
נתיבי התחבורה במרכז העיר כל כך רחבים שהם מוסיפים למראה המנותק של האזור, במיוחד ביום ראשון בבוקר בו לא היתה תנועה והנתיבים היו שוממים וריקים. מראה עצוב מאוד.
החלטנו לבדוק שכונה מפורסמת אחרת. ג'ורג'טאון.
כאן התמונה שונה לגמרי. מדובר באזור שהוא כיום מאוד יוקרתי, והוא מתוכנן לבני אדם. זוהי שכונה מקסימה והליכתית. למרות שדחיסות המרקם הבנוי אינה גבוהה כמצוי אזורים עירוניים מוצלחים, הבניינים מטופחים, המדרכות נעימות ומוצלות ויש עירוב שימושים שגרם לשכונה להיות שוקקת, גם ביום ראשון בבוקר (סוף השבוע שלהם).
צעירים וגם משפחות צועדות ברגל או רוכבות על אופניים. המרחק בין הספרייה המקומית, החנויות, המסעדות ובתי המגורים הוא מרחק הליכה.
אוניברסיטת ג'ורג'טאון הותיקה, נמצאת בקצה השכונה אבל מחוברת אליה בצורה מושלמת.
ברוכים הבאים הולכי הרגל
ולסיום תראו משהו שהלהיב אותי. באזור הזה נותנים זכות קדימה להולכי רגל . נתיב אחד מכל צד של הכביש מוקדש להולכי רגל.
גם זו הצהרה לאומית.
מה הסיפור ואיך מצליחים להוסיף נתיבים להולכי רגל?
מעורבות עסקים בעיר ופיתוח כלכלי מקומי – מודל BID
בג'ורג'טאון ישנה התארגנות וולונטרית של עסקים מקומיים ובעליהם שמיועדת להגדיל את הנגישות, האטרקטיביות, והמראה הכללי של המרחבים המסחריים של השכונה.
הארגון –(Georgetown Business Improvement District (BID, פועל משנת 1999 ולו 1,000 חברים. הוא מכוון לעשות את ג'ורג'טאון יפה, נקייה, נגישה ואיתנה כלכלית. בארגון יוזמים אירועים ועוסקים בענייני תחבורה ופיתוח כלכלי של האזור. זה האתר שלהם.
ההרחבה של המדרכות להולכי רגל בסופי שבוע הוא אחד הפרויקטים של ה- BID. בשבת וראשון, ימי סוף השבוע, לא ניתן לחנות רכבים פרטיים באזורים מוגדרים. לצידי המדרכות נוספים שני נתיבי הליכה להולכי רגל. באותו זמן מופעל אוטובוס ייעודי שמסיע את המבקרים והקונים לאורך הרחוב.
מדוע הם עושים את זה? חקרו ומצאו שזה כלכלי!
סוחרים לא יכולים לשרוד ללא לקוחות. לכן, במשך שנה שלמה אספו נתונים. סקר על חשיבות תנועת הולכי רגל לקידום המסחר העירוני – נערך על ידי Dochter & Alexander Retail Advisors. הם ניטרו וניתחו תנועת הולכי רגל ברחובות מסחריים בעיר.
הסקר העלה כי רחוב M , בג'ורג'טאון, הוא אחד משלושת הרחובות העמוסים בתנועת הולכי רגל וצרכנים באזור. ברחוב זה יש בשבת תנועת קונים כפולה מאשר באמצע השבוע. לכן – ההחלטה להוסיף נתיב להולכי רגל משמשת את זרימת הקונים ברחוב וכמובן – את נפח המסחר במקום.
נותנים קדימות להולכי רגל. בעצם, לצרכנים ובכך גם מקדמים את הכלכלה המקומית.
עוד על מודל ה- BID- Business Improvement District תוכלו לקרוא כתבה של עידן עמית במגזין שפת רחוב – המגזין לחדשנות עירונית ובו דיון לגבי נקודות לחיוב ולשלילה של המודל.
אני בעד.
נראה לכם בר יישום בישראל?
====================
קישורים לתיירים:
מפה של איזור ה- mall
מסעדה אמריקאית קלאסית ומוצלחת – Old Ebbit Grill
רוח המקום 
כתיבת תגובה