לקח לי מספר ימים להתאושש מהאכזבה. לא תהיה בארצות הברית בזמן הקרוב אשה נשיאה. שבועות וימים לפני הבחירות בארה"ב הלכה ונבנתה אוירה של דריכות. בטלויזיה – סקרים, פאנלים, פטפוטים ופרשנויות ללא הפסקה. ברור היה שהתקשורת מעוניינת בקלינטון. בשיחות עם קרובי משפחה ומכרים שגרים מחוץ לעיר הבנו שזה לא כל כך פשוט. הציבור כועס, לא מרוצה מביטוח הבריאות של אובמה ומהעובדה שבני מהגרים לא חוקיים מציפים את בתי הספר בדרום המדינה. גם בקבוצת הפייסבוק של הישראלים בפילדלפיה היו קולות נחרצים התומכים בטראמפ.
בעיר פילדלפיה עצמה 80% מהמצביעים הצביעו לקלינטון. עבורי זו סביבה נוחה לחיות בה כל עוד אני מתגוררת כאן, כי אני מבינה שרבים החיים פה מחזיקים בערכים דומים לשלי. ידוע כי תושבי ערים, יותר מתושבים באזורים כפריים, מעוניינים במקום שמאפשר גיוון אנושי, פלורליזם, סובלנות וחופש. אין ספק שהעיר היא בועה. בועה שבעה ועשירה. בשכונות מחוץ למרכז העיר המצב קצת שונה. פחות נקי, פחות מטופח. אבל העיר בתהליך פיתוח והתחדשות והדבר גורם לאופטימיות ויוצר תחושה של חיות.
ערב לפני הבחירות הצטרפתי לאירוע הבחירות של הילרי קלינטון שהתקיים במרכז העיר. איך אפשר לוותר על ההזדמנות לראות את ברק אובמה, מישל אובמה, הקלינטונים, ברוס ספרינגסטין ובון ג'ובי? כמוני חשבו עשרות אלפי אנשים. לקראת ערב העיר נדרכה. עומדים ממושמעים בתור כאורך הגלות, עוברים במתחם בו כעשרים עמדות בטחון של גלאים ובדיקת תיקים ואז נכנסים למרחב שנקרא שדרת העצמאות. האוירה היתה מחשמלת, מוזיקה, ריקודים נאומים. לאט לאט נבנה השיא וכשעלה ברק אובמה הקהל יצא מגדרו. צהלות, נפנופי ידיים וקריאות שמחה. הוא נתן מעין נאום פרידה משלהב והציבור אוהב אותו! האמת, אחריו, קלינטון היתה הרבה פחות כריזמטית.
ביום הבחירות עצמו העיר היתה מאוד מאופקת. לא ראיתי תורים ארוכים בקלפיות, למעט מוקדם בבוקר. להפתעתי לא נתלו שלטי בחירות כפי שאנו מכירים בארץ ורק מספר מצומצם ביותר של בתים וחנויות הציבו שלטים שתומכים במועמד זה או אחרת. בצילומים כאן – המדבקות על הדלתות מזכירות לדמוקרטים ללכת להצביע.
יום לאחר הבחירות פילדלפיה חוזרת לעצמה במהירות. הדופק העירוני ממשיך להלום. העסקים מתקשטים לקראת החגים שעומדים בפתח. אבל בערבים, בפילדלפיה, ערש הדמוקרטיה האמריקאית, כמו בעוד ערים מרכזיות בארה"ב, מתקיימות הפגנות של אזרחים מאוכזבים. הם מוסרים מסר של אכזבה ושל אזהרה. לא יוותרו על הערכים שלהם – זכויות מיעוטים, זכות לחירות ולחיים בכבוד, שוויון זכויות וכבוד לנשים וכמובן הזכות להביע דעה.
עצמתה של עיר, כל עיר, מתבטאת בכך שהיא מכילה גיוון אנושי ומאפשרת ריבוי דעות והבעתן. העיר מוקירה ואף מקדשת את חופש ההתארגנות וחופש הדיבור ומעניקה לכך את המרחב שלה.
ומבחינתי האישית – שמחה שחוויתי מקרוב שנה עירונית אחת בעידן אובמה.
רוח המקום 
כתיבת תגובה