אני ממש אוהבת ספריות. קודם כל, לספרים מודפסים יש אפיל חושני. מעבר לזה, מעניינים אותי הבניינים עצמם כמרחבים ציבוריים ובעיקר מעסיקה אותי המחשבה: מה הספריות יכולות לעשות עבור התושבים בעיר?
איך נראית הספרייה הציבורית בעיר שלכם? אתם משתמשים בה? הפעם יצאתי לגלות מה חדש במבני הציבור העירוניים האלה, מה הפוטנציאל שלהם ואיך זה נראה בערים שונות בעולם. ראיתי שהעיצוב הפיזי של מבני הספריות משקף את הערכים החברתיים שלנו ושכדי להישאר רלוונטיות, ספריות עוברות תהליכים של עדכון והתאמת השירותים שהן מציעות למשתמשים המגוונים. הספריות הן תשתיות חברתיות במרחב העירוני, הן משמשות עוגן לערכים הדמוקרטיים שלנו וחשוב לתקצב אותן ולשמור עליהן כאלה.
את המסע לספרייה אני מביאה לכם הפעם בשני חלקים. חלק אחד תאורי והחלק השני יותר פרקטי בו תוכלו ללמוד איך לעשות את הספרייה שלכם לעוגן משמעותי עבור הקהילה שלכם.
חלק א' – סיור ספריות
חלק ב' – איך תהפכו את הספרייה העירונית שלכם לתשתית חברתית רלוונטית?
======
אני יושבת עכשיו באולם קריאה ענקי*, הגובה שלו כשניים עשר מטר והוא נמצא בספרייה הציבורית המרכזית של ניו יורק בלב מנהטן. הספרייה הזו נפתחה לציבור במאי 1911, לפני יותר מ 100 שנה! חתיכת היסטוריה.
הבניין נבנה בסגנון אקול דה בוזה(ר), beaux arts והרעיון העיצובי היה לשדר את האידיאל הדמוקרטי של החופש והנגישות למידע. האור הטבעי מגיע דרך חלונות גדולים, מדפי הספרים עשויים מעץ כהה, מקיפים את הקירות ומגיעים עד גובה של חמישה מטר. מרפסת-גלריה שפונה לחדר המרכזי, עוטפת את החלל, מגודרת במעקה ברזל ומלאה בספרים על מדפים. השולחנות בחדר המרכזי ארוכים ומסודרים זה לצד זה בסדר מופתי. הם עשויים מעץ בהיר. בכל אחד מהם עשרים עמדות עבודה. בחלל יכולים לשבת סך הכל כ 400 איש.
החדר מלא והוא שקט מאוד. אולם הספרייה מרהיב. ומה שבאמת מפתיע – שכשאני מסתכלת באנשים והנשים מסביבי, אף אחד מהם לא מחזיק או קורא בספר מודפס!
אנשים עובדים בשקט מופתי על גבי המחשבים הניידים שלהם. כן, גם אני.
משהו קרה לעולם הספריות. הן נמצאות בתהליך של התאמה למאה ה – 21. ככה זה נראה.
ספרייה ללא ספרים
למעשה, התחנה הראשונה בחקר הספריות שלי היתה תחנה עתידנית כמעט, אלה שהיא עכשווית לגמרי. ספריית צ'ארלס באוניברסיטת טמפל בצפון פילדלפיה. Charles Library. מי שהזמינה אותי להגיע ולהתרשם היתה חברתי נילי גסר. נילי עובדת על הדוקטורט שלה בקרימינולוגיה באוניברסיטת טמפל והספרייה משמשת פעמים רבות חדר העבודה שלה.
קבענו בפנים. הספרייה ממוקמת בבניין חדיש ומרכזי בקמפוס, שנחנך בספטמבר 2019. זה בניין מרהיב שמשקף את הבנייה העכשווית במאה ה – 21 ולכן שווה להתבונן בו ובשימושים שלו בהתייחסות לערכים שהוא משקף.
אז אני נכנסת לאולם הכניסה. זהו חלל גבוה במיוחד, הקירות מזכוכית, התקרה עשויה עץ בהיר וזרימתה אורגנית. החלל הזה זורח ומזמין. המון אנשים, רובם צעירים, יושבים לבדם או עם חבר/ה על כורסאות, או ספסלים, או פופים צבעוניים.
למרות הגודל שלו, החלל הזה שקט. אין רעש אלא אוירה של ענייניות ושל כבוד.
אני מסתכלת סביב ולא רואה כמעט ספרים. בחלק אחד של החלל העצום ישנם ארונות ספרים נמוכים וניידים. בקומה אחרת הספרים משמשים מעיין תכשיטים, סוג של אקססורי.
איפה הספרים? מאוד משונה. הספרייה של היום לא משמשת כמחסן ספרים, זה בטוח. נילי מסבירה שצריך לחפש את הספר הרצוי לך במחשב, להזמין אותו און ליין ולקבל אותו מהספרנית בדלפק ייעודי. הספרים עצמם מאוחסנים בקופסאות מתכת גדולות, בתוך מערכת מכנית אוטומטית שנקראת BookBot שנמצאת בפיר ענק, והם משונעים החוצה בהתאם להזמנה.
את רוב הספרים את לא יכולה לראות בעצמך, לא למשש אותם, לא לדפדף בהם ובטח לא להתקל בהם במקרה. זה מאוד מצער את נילי, שאוהבת, כמוני, את המפגש הבלתי אמצעי עם הספר המודפס.
כאמור, רק חלק קטן מהאוסף נמצא על מדפים ואלה למעשה מהווים חלק זעיר ממה שהספרייה מציעה. דרך אגב, גם בספרייה במנהטן רוב הספרים מאוחסנים ואינם מוצגים לקהל. הם נמצאים בקומה חפורה מתחת לבראיינט פארק הסמוך.
הרבה יותר מספרים. למעשה הספרייה החדשה באוניברסיטת טמפל הוא מרחב שיש בו הרבה יותר מספרים. יש אולמות לקריאה, שולחנות משותפים בחללים גדולים ללימוד ולעבודה על מחשב, חדרים קטנים עם קירות זכוכית למפגשי לימוד מצומצמים, כיתות לימוד גדולות. יש אגף לעבודה של דוקטורנטים (זה החדר שנילי הכי אוהבת. הוא הכי שקט ומאפשר להתרכז), באגף אחר יש מרכז יצירה וחדשנות עם חדרי מייקרים בהם ניתן למצוא מדפסות תלת ממדיות, שולחנות לעבודות עץ, מתכת, בדים, מכונות תפירה ועוד ועוד. בספרייה יש גם חלל לתערוכות וקפיטריה כמובן.
מבחינת השירותים למשתמשים, יש מכונות לשכפול והדפסה, יש מאגר של מטענים ניידים למחשבים שאפשר לקחת כשעובדים, יש מקומות להטענת טלפונים ניידים (לא מהקירות ולא מתוך שולחנות העבודה).
ולא דברנו עוד על הפעילויות. הספרייה פתוחה שבעה ימים בשבוע ומציעה עשרות פעילויות לסטודנטים ולציבור הרחב. סדנאות שונות, הכנה לראיונות עבודה, קבוצות לימוד, מפגשי שיח עם משוררים וסופרים ועוד ועוד.
בכלל, בספריות של היום תכנית הפעילויות מהווה אחד מהעוגנים המשמעותיים של המקום. תראו למשל בקישור את תכנית הפעילויות העשירה שמציעה הספרייה המרכזית במנהטן.
הסתכלו על עיצוב הספרייה ותבינו את רוח התקופה וערכיה
הספרייה באוניברסיטת טמפל היא פאר היצירה של המאה ה – 21. על העיצוב שלה אמונה חברת האדריכלות העולמית SnØhetta , יחד עם חברה מקומית לעיצוב Stantec . המבנה משדר פתיחות, הכללה ודמוקרטיה. איך זה בא לידי ביטוי? הקירות שקופים, חלק מחדרי שירותים רגישים מגדרית, יש נגישות לאנשים עם מוגבלות וגג צמחיה ירוק ואקולוגי. בספרייה יש חללי לימוד שפתוחים 24/7 והיא משמשת לא רק את הסטודנטים אלא גם את התושבים של פילדלפיה. המרחב פתוח, בהיר, מרשים ונעים לשהות ולעבוד בו.
בואו נטוס רגע מפילדלפיה לחוף המערבי ותראו עוד דוגמה לספריה משקפת את הערכים של התקופה. הספרייה המרכזית של סן פרנסיסקו היא מרכז המשאבים של העיר. מדובר במבנה ענק, 37.5 דונם גודלו, פרושים על פני שבע קומות. הוא נפתח באפריל 1994 ועיצובו משקף את הערכים של העיר הליברלית בשלהי המאה ה- 20.
התחושה המידית שקבלתי כשנכנסתי למקום היא הרגשה של גיוון ומיגוון. המבנה עצמו יצר את התחושה הזו: חלל מרכזי פתוח, אליו זורם אור טבעי שמגיע מהתקרה השקופה. בכל קומה ישנם מספר מרחבים מיועדים לפעילות חברתית של מיעוטים או קבוצות מיוחדות: שחורים, מהגרים סינים, קהילה להט"בית, ילדים. המרחבים האלה עגולים ומשדרים תחושת הכללה, הגנה וקבלה. סוג של חיבוק בעצם.
אצל מי הידע? בין ספרייה פרטית לספרייה ציבורית
לא תמיד הספרים והספריות היו נגישים לציבור. הידע שמצוי בספרים היה בעבר בידי מוסדות ואנשים פרטיים עתירי כוח וממון. המעבר לקונספט של ספרייה ציבורית היה מהפיכה ושינוי של ממש. מעניין לחשוב על זה שבאנגלית, מקור המילה ספרייה Library הוא "ספר" וגם "חופש" . רשת הספריות של פילדלפיה נקראת Free library , ובסן פרנסיסקו Public library. גם בעברית אנחנו מדברים על ספרייה ציבורית.
שתי תחנות במסע הספריות שלי היו ספריות שהן מוסדות פרטיים. ספרייה אחת בסן פרנסיסקו ונקראת מכניקס אינסטיטיוט – Mechanics' Institute. מדובר במוסד שפעיל משנת 1854 שהוקם כדי לשמש "מוסד לפיתוח אינטלקטואלי ותרבותי". הוא ממוקם בבניין בלב האזור הפיננסי של עיר. כיום אפשר להיכנס למקום רק עם כרטיס מגנטי, ורק אם אתם חברים רשומים, או אורחים שלהם, כמוני. מזל שיש לנו דודה באמריקה שפתחה לנו את הדלתות… עיצוב הבניין ישן, הוא בעל מראה מסורתי עשיר אך דהוי, משהו כמו מועדון פרופסורים גברים מבוגרים. הספרייה פרושה על פני מספר קומות, הקירות מתפקעים מספרים. אולי תצליחו לחוש משהו רומנטי במראה הזה. מועדון השח מט שדווקא כן פתוח לציבור בשעות מסוימות, מוסיף נופח תקופתי (עיצוב מקורי של שנות החמישים) ועם זאת, התחושה שלא לכולם יש נגישות לעושר הזה מאוד הפריע לי. יש בזה משהו לא צודק.
הספרייה הפרטית השנייה שהייתי בה היא ספריית מורגן. The Morgan. כאן מדובר במוסד תרבות שכולל כיום גלריה, ספרייה ואודיטוריום והוא נמצא בלב מנהטן. כאן קרה משהו מעניין ביותר. בשנת 1902, בנקאי ניו-יורקי בשם מורגן הקים לעצמו ספרייה מהממת של ספרים שאסף בתוך הבית הפרטי שלו. לאחר מותו, בשנת 1924, הבן שלו העניק את הספרייה לציבור. כיום המקום משמש מרכז תרבות. העיצוב העכשווי של הבניין והחצר, עבודתם של Renzo Piano design, הפך את המקום למשהו אחר לגמרי, פתוח ואוורירי והוא משמש לתערוכות, הופעות, סרטים, חדרי לימוד. ויש גם מסעדה וחנות מיוחדת. הכניסה למקום בתשלום ורק ביום שישי בערב הכניסה חופשית. אם אתם אוהבים אדריכלות אני מאוד ממליצה להגיע למקום כשאתם מגיעים לניו יורק. העיצוב החדש מביא את הבניין למאה ה- 21. אני מדמיינת את מורגן הזה יושב בספרייה הקטיפתית שלו מתענג לעצמו ושמחה שבסופו של דבר המקום משמש את הציבור.
אך כאן מגיע הקץ'. יש הבדל גדול בין מקומות שפתוחים בחינם לציבור ואלה שהכניסה אליהם בתשלום.
עד כאן הפעם, סיור ספריות חלק א'. מה היה לנו בינתיים? עיצוב ספריות שמשקף ערכים חברתיים ואת רוח התקופה. ספרייה ובה פחות ספרים בתצוגה אבל המון שימושים ופעילות נוספת לציבור. אבל זה לא הכל!
רוצים לדעת איך תוכלו להפוך את הספרייה הציבורית לסלון שלכם בעיר?
בפוסט הבא תוכלו לקרוא על הספרייה הציבורית כתשתית חברתית חיונית לחיים הדמוקרטיים שלנו, ותקבלו המלצות איך לעשות את זה בספרייה הציבורית שלכם.
להתראות בקרוב!
* בינתיים הגעתי לארץ ואני לא בבידוד! אשמח להמשיך את מסע הספריות כאן. יש לכם המלצות מעניינות? כתבו לי.
רוח המקום 
כתיבת תגובה