כמו פילדלפיה שנמצאת כעת בין הסתיו לבין החורף : יום שלג – יום שמש, כך גם אני בשלוש שנים האחרונות: בין פה לשם, בין שם לפה, בין ישראל לבין ארצות הברית. בין העברית לאנגלית.
גם אורבנית אני נמצאת בין לבין: בין מבט על העיר ממעוף הציפור, מגובה המגדל בו אני מתגוררת לבין מבט אנושי, בגובה הרחוב, בגובה העיניים.
לאחרונה חשבתי על מציאות החיים העכשווית שלי, שלנו. מציאות חיים פלואידית, חמקמקה, זורמת ומשתנה. כזו שמאפשרת להיות בין לבין, להיות גם פה וגם שם. ומה ברמה העירונית? שמתי לב לאיכות העדינה של מרחבי הביניים בעיר, המרחבים שהם בין לבין. אלה יכולים לשמש עבורנו מראה ועוגן.
הפעם תקראו כאן על מרחבי הסף בעיר, The Threshold Spaces, מרחבי הביניים.
- איך נראים מרחבי ביניים עירוניים?
- מהם מרחבי סף? בין פנים לבין חוץ, בין הפרטי לציבורי
- מה תפקידם ומה המתנה שהם נותנים לעיר ולתושבים שלה?
מתחם פנים שהוא מרחב חוץ
אל המגדל החדיש של Comcast Technology and Innovation Center שנחנך ממש לאחרונה במרכז העיר פילדלפיה הלכתי טאבולה ראסה. המגדל הזה שהוא הגבוה ביותר בעיר כרגע, נבנה במהירות עצומה (פחות מארבע שנים) וכיום אני רואה את חלקו העליון מול חלוני. המבנה, פאר היצירה, נראה באופן אבסורדי כמו טלפון סלולרי ולא במקרה. הבניין התאום שלו נראה כמו מחבר USB. נשבעת לכם! הנה ההוכחה:
מה יש בבניין? שימושים מעורבים.
חוץ ממשרדי חברת קומקאסט יש שם לובי מרהיב, בר קפה ובקומות הגבוהות – מלון ומסעדה.
אז אני נכנסת ללובי המגדל המצוי בגובה הרחוב. מתחם הכניסה מתעתע: זהו למעשה מרחב חוץ, ויש בו חורשה של עצים חיים! העצים בגובה שתיים, שלוש קומות. קיר זכוכית ענק גורם לנו לראות בניין כנסיה מפואר ועתיק שמצוי מעבר לכביש, שכאילו נמצא בתוך הלובי עצמו.
אנחנו בפנים מרגישים בחוץ. אבל לא להיפך, זה עובד רק בכיוון אחד.
במתחם החוץ הזה, שנמצא כאמור בפנים, יש עצים אך אין ספסלים. למעשה זהו מרחב מעבר שמוביל, באמצעות מדרגות נעות (ונאות) לקומה הראשונה, שהיא קומת הכניסה לבניין עצמו.
מרחבים ציבוריים שנמצאים בתוך מתחם פנים הם לא דבר חדש, בטח לא בארצות הברית. על הבעייתיות שלהם כתב בהרחבה כבר בשנת 1980 William Whyte, בתוך חיבור שיצא בסרט ובחוברת שמהווה תשתית לתפיסה המודרנית לגבי מרחבים ציבוריים: The Social life of small Urban Spaces .
לדבריו, מרחב ציבורי שנמצא באזור פנימי, שונה ממרחב ציבורי חיצוני בכך שהוא אינו ציבורי באותה מידה! הכניסה, השמירה בפתח יוצרים אפקט מסנן לנכנסים, דבר שהנהלת המקום בהחלט התכוונה אליו ובאופן כזה השוויון האזרחי מצומצם.
כאשר החוץ נכנס פנימה
ועכשיו להפך. בואו נחשוב רגע על מרחבי חוץ שפולשים פנימה למרחב הפרטי. מה המשמעות של מרחבי הסף האלה מבחינה אישית וחברתית?
בבניה העירונית העכשווית משתמשים פעמים רבות בחלונות ענק, אפילו בקיר שהוא חלון. כל החוץ נקלט פנימה. במקרה הטוב, כשיש נוף נפלא למשל, זה מעניק מרחב אישי – נפשי, אפילו אם הדירה עצמה אינה גדולה. כך זה במגדל בו אני גרה כיום בפילדלפיה. אני בפנים אבל לא רק, אני במיזוג עם החוץ, למרות שאני בפנים. קצת מתעתע. אני גם פה וגם שם, ואולי אני לא פה ולא שם.
נקודת המגע בין הרחוב לבניין – Stoop
בואו נוסיף לאישי את הרמת העירונית. במרכז פילדלפיה, כמו בניו יורק ובערים נוספות בארה"ב ובאירופה הבניינים נמצאים בקו אפס של הרחוב. במקרים רבים, הכניסה לבניין בנויה כגרם מדרגות קטן.
שימו לב לנקודת המגע הצנועה הזו בין בניין המגורים לרחוב עצמו! היא מאפשרת השתהות, עצירה ומפגש בין אנשים. זהו מרחב יוצר אמון. בעונה הזו, עונה חגיגית וחורפית, זה חשוב במיוחד. מדוע? משום שדווקא כעת אנשים זקוקים לחום ולמגע אנושי מנחם. כתבתי על כך בפוסט קודם על האתגר של ערי החורף וגם לפני שנתיים על הרחובות המנצנצים לקראת החגים.
וגרם המדרגות הזה – חישבו על איזה תפקיד חשוב יש לו!
עולים דרכו, יושבים עליו, נחים לרגע, נפגשים, מניחים שקיות, ממתינים לאוטובוס מביטים ממנו לרחוב. מקשטים אותו. ברחובות נאים ובבתים מטופחים גרם המדרגות הזה מקושט בחגים באמצעות דלעות (בהלואין), פרחים, דמויות גמדים, מנורות ושאר חגיגות. הוא מאיר את הרחוב.
לפעמים לצד המדרגות תוכלו לראות עציץ ואפילו ספסל צנוע (והמהדרין שמים שלט: "שבו בבקשה"), לעיתים נראה גם שולחן עגול קטן על המדרכה, צמוד לכניסה.
המימשק העדין הזה אומר לנו: "זה מרחב ציבורי, אבל אני מטפח אותו כאילו זה מרחב פרטי". "אנחנו כאן אוהבים את הרחוב שלנו. את העיר שלנו". תיהנו ממנה גם אתם.
לעיתים, המרחב בצמוד לבית הוא על פי החוק בעצם מרחב פרטי ואז האמירה המובלעת היא: זה אמנם פרטי שלנו אבל אתם יכולים ליהנות מהיופי הזה.
זוהי נדיבות של שכנים, נדיבות עירונית.
מרחבי הסף בעיר מעניקים יופי, חופש והזדמנות למפגש
בעיר אנחנו מצויים בדרך כלל או בתוך דירה או ברחוב. או – או. עם זאת, גם בעיר יש מרחבי סף עדינים. מרחבי ביניים.
איך הם נראים? זה יכול להיות ממש צנוע: פתח כניסה מקורה בגגון או מואר במנורה מעוצבת, גרם מדרגות חיצוני.
ומה תפקידם של מרחבי הסף הללו, בין פתח הבניין הפרטי לבין הרחוב הציבורי?
- לסמן נקודת מעבר בכניסה מהציבורי לפרטי / והפוך ביציאה
- להעניק את הדימוי שהבניין רוצה לשדר
- לספק הפסקה, שהות בין כאן לשם. רגע ביניים
- ליפות את הרחוב
- לאפשר מפגש בין אנשים
במידה והם מטופחים, מרחבי סף מעניקים חן ויופי לרחוב ולשכונה. לכן, אם אתם רוצים לשפר את נראות הרחוב ואת איכות חיי התושבים – כדאי לכם לטפח את מרחבי הסף הללו!
מרחבי סף מעניקים הזדמנות לשהות ולהפסקה. הם מאפשרים לנו מרווח, סוג של חופש. להיות בין לבין, להיות גם וגם.
מרחבי סף יכולים לזמן מפגש אנושי שיוצר אמון ובכך לשפר את איכות החיים ואת הרווחה לאנשים בעיר הסואנת.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לטפח את מרחבי הסף?
- להבחין בהם
- לדאוג לניקיון בסיסי
- להוסיף ספסל, עציצים, גגון מצל, או מגן מפני גשם, מסר אישי
- עסקים יכולים להגדיל ולעשות: לשדר מוזיקה עדינה לרחוב, לארגן משב רוח חם וממוקד שיחמם את הצועדים ברחוב בימי הקור.
ראו בזה מתנה שאתם נותנים לרחוב, למרחב הציבורי ולנמצאים בו.
שימו לב למרחבי הביניים העירוניים וטפחו אותם. שימו לב למרחבי הסף.
רוח המקום 
כתיבת תגובה