העניין שלי בגינות עירוניות התחיל ככל הנראה כבר בילדות. גדלתי בשכונת רמת יוסף שבעיר בת ים. קומה רביעית, דירה בשיכון שנמצא ממש בתוך גינה ציבורית. החיים היו סבבה.
לאחרונה, רמת יוסף נכנסה לשיח של אנשי המקצוע בארץ שעוסקים בהתחדשות עירונית ובאורבניות. אני אוסיף לדיון את ה"חמישים סנט שלי" ואתמקד באיכויות של גינה עירונית.
כשרמת יוסף היתה צעירה, כל חיי הקהילה שלנו, ילדי השכונה, התנהלו "למטה". התכנסנו ושיחקנו "מתחת לבית", "בנדנדות" או "בדשא" (שהיה אז משטח חולי שפעם היה דשא). ההורים יכלו לראות אותנו דרך המרפסת. מסביב לגינה השכונתית אין כבישים, אלא בנייני מגורים נוספים. הגינה הזו היתה ועודנה – מרחב פתוח, מוצל ומגוון.
לבד מאזור המשחקים שלנו מתחת לבית, ניתן היה להגיע במרחק הליכה קצרצר למרכז המסחרי, לבתי הספר התיכון והיסודי, למכולת, למעון העולים, לבית המשפט המקומי, לקולנוע, לבית הכנסת, למרפאת קופת חולים ואף למוזיאון העירוני. השדרה הירוקה המרכזית של השכונה שימשה הן כמעבר והן כמקום למפגש. השדרה נגישה גם כיום לעגלות תינוקות ולרכיבה על אופניים. זוהי גינה שהיא חלק משדרה ירוקה ומוצלת, בה מותקנים כיום ספסלים ושולחנות המתאימים למשחקי שולחן של השכנים המבוגרים, רובם עולים מברית המועצות. מצב התחזוקה של הגינה השתנה במהלך השנים ועבר עליות ומורדות. אבל הגינה הזו היא אחת הסיבות שההורים שלי לא עוברים דירה.
אז אחרי שהבנתם שחוויתי באופן אישי גינה עירונית מוצלחת, תרשו לי לסכם מספר תובנות שלי גם מקריאה וגם מהחוויה העירונית שלי בפילדלפיה. אלה העקרונות שלדעתי עושים גינה עירונית לגינה ציבורית מוצלחת:
ראשית – הסביבה הגאוגרפית– לפי ג'יין ג'ייקובס, גינה שכונתית תהייה מוצלחת במידה ותמצא בסביבה מצופפת בה עושר של מבנים מגוונים בצורה ובשימושים. (תעסוקה, בתים פרטיים, מבני ציבור). משום שרק כך, לדבריה, אנשים רבים יעברו דרכה וישהו בה בכל שעה משעות היום. גן ריק יביא הזנחה ויזמין אומללות ושהות של אנשים אומללים.
המתחם עצמו, צריך להיות כזה המאפשר היתכנות למפגש אקראי, או לשיחה חברית והוא מותאם לשימושים מגוונים במהלך שעות רבות ביום ובערב. למשל: ספורט, התכנסות, משחק, מנוחה. גם התכנון האדריכלי משמעותי. ג'יין ג'ייקובס מתייחסת לעובדה ששימוש ברבדים בגבהים שונים מזמנים נקודות מבט מפתיעות ומסקרנות. התייחסתי לכך בפוסט על כיכר פורטסמות' בסן פרנסיסקו.
מוקדי עניין מגוונים וגם משתנים במהלך עונות השנה. כגון מוזיקה, שוק איכרים, יריד אמנות או יצירה. טוב, שוק איכרים לא היה בשנות השמונים בארץ…. גם לא יריד אמנויות. אבל יש אותם כיום בפילדלפיה…כתבתי על כך בפוסט הקודם.
נגישות נוחה ומתחמים מעניינים לשימוש מגוון אוכלוסיות, בשעות רבות במהלך היום. אמהות וילדים, אנשים עובדים שיוצאים לאכול צהריים, זקנים, נוער וצעירים שמגיעים אחה"צ ובערב ואפילו בעלי חיים. לבד ובקבוצות.
תחזוקה ותנאים סביבתיים הולמים. צל ביום, תאורה בלילה, ספסלים, שבילים נגישים. בכלל – תחזוקה טובה תורמת לתחושת ביטחון.
ולסיכום, מעורבות של השכנים, משתמשי הגן. נכון שתכנון אדריכלי מוצלח יביא את הציבור, אך שכנים נוכחים ומעורבים, הם אלה שיגרמו לגינה עירונית לשגשג. ראו לדוגמא, אחד המתחמים בגינת נהר הסקוויקיל, במרכז העיר פילדלפיה, הוא גינה קהילתית Schuylkill River Park Community Garden ובה 70 חלקות מעובדות על ידי השכנים. גינת הירק הזו מנוהלת על ידי חברי אגודת תושבי מרכז העיר, שיש להם שיג ושיח עם כל מה שקורה באזור. למשל, עם בעלי הבניין שהולך ונבנה מעל הגינה ולטענתם מהווה כעת סכנה לעובדים בחלקות. אלה פתחו בדיאלוג עם חברת הבנייה והגיעו להסכמות. אני מעריכה כי בסופו של דבר, הבניין החדש יזמן בעתיד שכנים רבים למקום ובכך תשתבח גם הגינה העירונית שלצידו.
רוח המקום 
כתיבת תגובה